כאשר החיים בתל אביב מהירים מידי בשבילם הם מחליטים לארוז את כל המיטלטלים ולחזור לבית ילדותם בקיבוץ מעלה הגרדום.
אריק מתחיל לעבוד במפעל הייצור של הקיבוץ כחותך גיליונות מפלסטיק וחולם לחזור לעבוד במכירות או שיווק.
אריק ומשפחתו עוברים לקיבוץ בתקופה שנויה במחלוקת בה הקיבוץ מחולק לשניים: אלה שתומכים בהפרטה ואלה שמתנגדים לה.
מבחינתו של אריק זה לא משנה אם יהיה שינוי או לא, הוא גם ככה חבר שחזר הביתה אחרי שעזב וכל זכויותיו נלקחו ממנו.
הקיבוץ מפולג גם ככה סביב השינוי, שהולך ומקבל צורה של עמוד תלייה: המנהלים ומקורביהם נגד אלו הנאחזים בקרנות המזבח של השוויון. העולם כבר סגר מילניום, ובמעלה הגרדום סופרים קולות. כל חצי שנה הצבעה. (עמ' 24)
החזרה לקיבוץ מטלטלת את נפשו של אריק, לפתע חוזרים וצפים כל הדברים שהצליח להדחיק מילדותו לגבי הלינה המשותפת שלו עם שאר ילדי הקיבוץ בבית הילדים.
עכשיו, שהוא בעצמו אב לילדה, הוא לא יודע איך מתנהגים כשהבת שלו קוראת לו בלילה.
אריק רוצה שקט בחיים שלו, להשתיק את השדים מהעבר שמערערים את נפשו ולא נותנים לו מנוח.
לצד הזיכרונות היפים על כדורגל וחברות אמיצה יש גם זיכרונות קשים על טרגדיה שאריק מאשים את עצמו בה וניכור מצד הוריו שאפילו המילה 'אמא' ו'אבא' נחשבת לזרה מבחינתם.
אריק חוזר כביכול לשקט ולשלווה שהקיבוץ מציע אבל מתחת לפני השטח הכל גועש ורועש.
שקרים, בגידות ושתיקות רועמות בינו לבין אשתו שירלי, כל אלה הם מנת חלקו.
הילדות הקשה שעבר הופכת אותו למבוגר קר, מנוכר ומנותק רגשית שלא ממש אכפת לו מה קורה סביבו מלבד לצפות בזמן בשידורי אליפות הטניס בטלוויזיה.
אריק אף פעם לא מחייך, גם לא מזיל דמעה, לא מסוגל לאהוב או לחבק.המפעל של הקיבוץ על סף סגירה ומבחינתו זה היינו הך, גם ככה אין לו אחוזים על המכירה.
כשכל הסודות שהקיבוץ ניסה להסתיר בעמל רב מתגלים, אריק מתעורר למציאות אחרת והוא מוכן לשבור את כל הכלים ולצאת למלחמה של בן אדם אחד נגד המערכת שגידלה אותו.
הספר 'כיבוי אורות' כתוב בשפה קולחת, שנונה ובהרבה הומור ציני.
דמותו הכואבת והחבוטה של אריק נגעה לליבי על אף שלא הזדהיתי עם התנהגותו הפוגענית כלפי אשתו אבל ניתן היה להבין מהיכן הכל נובע. ספר מלא ברגש ועצבות שלא ישאיר אתכם אדישים.
קריאה מהנה
