דפנה רוזנפלד היא רווקה תל אביבית בת 29 שעדיין מחפשת את עצמה ועד שתמצא, היא עובדת כמלצרית במסעדה איטלקית בפלורנטין.
היא מרבה לקום מאוחר ואין לה מוטיבציה לעשות בעצם כלום, אך ביום היחיד שהיא מחליטה לקום מוקדם ולעשות משהו חיובי עם החיים המבוזבזים שלה, היא מקבלת שיחת טלפון מהסבתא האנגליה שלה – איילין, שמספרת לה שהיא נדרסה.
סבתא איילין היא האישה הכי אלגנטית ומטופחת בעולם וגם בגיל 75 היא לא מוותרת על כללי הנימוס ומפגינה גינונים של מלכת אנגליה וכמובן שהיא מקפידה על שעת התה היומית שלה (ורצוי שזה יהיה רק ארל גריי).
דפנה נותרה לבדה כדי לטפל בסבתא כאשר אמה ג'ודי שמסרבת להתבגר טסה לחפש את עצמה בדרום אמריקה כאילו היתה צעירה בת 20, אחיה התאום המתנשא/המושלם, שלא יכול היה להיות יותר שונה ממנה- ירון, נמצא בקמברידג' כדי לשקוד על הפוסט דוקטורט שלו ואביה ממשיך לחגוג בלוס אנג'לס עם אשתו השניה, לוסי.
דפנה מקללת את כל העולם ואשתו על כך שבזמן שכל בני משפחתה חיים את החיים הטובים, היא נותרה לסעוד את סבתא.
למה אני לא בלוס אנג'לס, יושבת בפטיו ולוגמת שייק בריאות? למה אני עדיין רווקה? למה רק לי עדיין אין מושג מה אני רוצה לעשות בחיים?
בזמן שדפנה צמודה לסבתא איילין, השתלטנית והקנטרנית היא נזכרת במערכת היחסים המעורערת שלה עם האקס שלה רותם.
רותם הוא בחור מטרוסקסואל, אגואיסט, שמרוכז בעצמו, טרחן וילדותי, עצבני ומעצבן שמצליח להוציא את דפנה מדעתה ולמרות זאת היא מוצאת את עצמה חוזרת אליו שוב ושוב כאילו שהוא הגבר היחיד שעוד נותר בשטח.
היא משתדלת להיות חזקה אבל כל פעם נופלת מחדש למקומות שהיא אפילו לא יודעת איך הגיעה אליהם.
עצות היא מקבלת למכביר משתי חברותיה הטובות: גלי הפסיכולוגית בגרוש וסיוון שנשואה באושר ושתיהן לא מהססות להגיד לה כל מה שהן חושבות (ולרוב אלו דברים שליליים מלאים בתוכחות) מה שלא מוסיף לביטחון העצמי הירוד גם ככה שלה.
אני דור שלישי לנשים חזקות. סבתא שלי – אשת הברזל בכבודה ובעצמה, אמא שלי – אשת הכספית, הגמישה והזורמת, ואני – אשת נייר האלומניום, נהדרת לעיטוף שאריות.
דפנה מעבירה את ימיה בשממון עם סבתא איילין שלא מפסיקה לסגור חשבונות עם כולם, ובלילה היא חולמת חלומות בלהה כשברקע נשמע קונצרט נחירות של סבתא איילין ושותפתה לחדר, נדיה (בקיצור, אין לה חיים או שהיא חשבה שהיו לה לפני שסבתא שלה היתה בגבס).
כשהיא פוגשת במקרה בבית החולים את איתן סלע, פסיכולוג מחלקת האורטופדיה כחול העיניים היא מאבדת את עצמה לדעת וגם כמעט נופלת מהרגליים למראה האיש המושלם הזה. לרוע מזלה איתן תפוס אבל לפנטז תמיד מותר.
לאורך כל העלילה דפנה תמשיך להריץ תסריטים במוחה הקודח, לטפל בסבתא איילין ולקוות לטוב אבל האם בסופו של דבר היא תקח בחזרה את השליטה על החיים המתמוטטים שלה?
דפנה היא סוג של ברידג'ט ג'ונס הגירסה הישראלית, היא בחורה מבולבלת, נירוטית ומלאה בדמיון מפותח שלא היה מבייש תסריטאי של סרטים בדיוניים, הכל קורה לה, הכל מתחרבש לה אבל עם זאת היא טובת לב, מצחיקה ואותי היא כבשה מהרגע הראשון.
צחקתי לאורך כל קריאת הספר, אפילו הזלתי דמעה בסוף – אם בא לכם ללכת על משהו קליל וכייפי – רוצו לקרוא את הספר הזה.
זהו ספר הביכורים של שרי אלפי-ניסן, תסריטאית, יוצרת, שחקנית, זמרת ואמא לשלוש בנות.
קריאה מהנה
