סודות סופם להתגלות ואוצרות חבויים סופם להימצא.
הספר פותח במותו של איש זקן שמת יום אחד לבדו בביתו ולאחר שהוא מת נקברו איתו כל סודותיו וגם סיפור חייו.
האיש היה חי בתוך יער ועבר חיי נדודים רבים עד שהשתקע יום אחד עם האישה שאהב ויחד הם גידלו את בתם הקטנה שגדלה והפכה לאישה בוגרת אבל יצר הנדודים שכן בתוכו ועל אף שהוא היה חי ביער שמלא בעצים עם שורשים עבים, לו עצמו לא היו שורשים.
לאחר מותו של הזקן, בתו מגיעה כל יום לבקתה שלו כדי לעבור על חפציו והגעגועים אליו ולילדותה בצלו אופפים אותה.
הבית שמסתיר בחובו סודות ועבר עצוב מעורר בה מחשבות, תהיות וגעגועים למשהו לא ידוע.
למרות שהיא ובעלה רוצים להמשיך בחייהם בבית שלהם, הבקתה הנטושה והיער רודף אותם וקורא להם לשוב אליו כדי לחזור לעבר וגם בנה הקטן מרגיש חיבור ליער ודמותו משתלבת בעלילה יחד עם דמותו של הזקן כילד בודד בעצמו.
העלילה נעה בין הווה לעבר כשחוט דק ונסתר מחבר ביניהם.
השורשים שלנו הם המשפחה שלנו וכשאנחנו חיים ללא משפחה תומכת, מחזקת, מחבקת אז השורש שלנו לא נטוע ואין לנו מנוחה לנפשנו, אני קוראת לזה: "היהודי הנודד" או כמו משפט יפה שלקחתי מהספר: "ענף שנגדע מעץ אינו מצמיח עלים חדשים."
הספר הזה הוא בעצם ספרון קטנטון אבל עם אמירה גדולה, הסופרת מעין רוגל כותבת בצורה רהוטה, קסומה ומרגשת. אהבתי את המסרים החבויים בסיפור.
זהו ספר על בדידות, יתמות, לגדול ללא פחד, אהבת אם ובעיקר על כוחה של משפחה, זהו ספר שמסיימים בכמה שעות אבל הוא נשאר בלב גם אחרי שמסיימים לקרוא אותו.
קריאה מהנה.
