ימי שלישי עם מורי – סקירה של אורלי בן נון

שמעתי המון על הספר הזה, וכנראה שלא סתם. הספר יצא לפני עשרים שנה, מכר מיליוני עותקים והתפרסם בכל העולם. החלטתי שהגיע גם הזמן שלי לקרוא אותו. הרי לספר אין זמן ואין תקופה, הוא יכול להתאים לנו בכל עת.

הספר מספר על מיץ'. מיץ' למד באוניברסיטה ושם הכיר את המרצה שלו מורי, כבר בתור סטודנט הוא הרגיש שיש לו הרבה מה ללמוד ממורי, אך לאחר 15 שנים הוא לומד ממנו את השיעור האמיתי של החיים. השניים נפגשים שוב, מורי נמצא על ערש דווי, חולה בניוון שרירים ומרגיש כיצד כל יום שעובר המחלה גוברת עליו, ואילו מיץ' הצעיר נמצא בתחילת חייו.

השניים מתראים בכל יום שלישי, ובכל פעם משוחחים על נושא אחר של החיים. פעם על משפחה, פעם על זוגיות. הספר מעביר כל כך הרבה מסרים טובים ומשמעותיים, שאין קורא שלא יוכל ללמוד מהם. לא הייתי מגדירה את הספר כאחת מהספרים האלו שבאים להעצים את הקורא, ומעבירים לו כל מיני מנטרות ומשפטים. זה לגמרי ספר, הוא מספר סיפור והסיפור לא כל כך לפעמים. אבל בתוך הכאב של המחלה אפשר ללמוד על החיים, וכך מורי מלמד את מיץ' וגם אותנו הקוראים.

הספרים שלי הם קודש, אסור לגעת בהם, אסור לקמט אותם, אסור לקשקש עליהם. אבל בספר הזה לא יכולתי לעצור את עצמי מלהחזיק מדגש ולהדגיש לי את כל המשפטים והפסקות החשובות, אלו שיתנו לי כוח בימים קשים.

זה ספר שהוא מתנה, ספר שנותן כל כך הרבה לקרוא, ולא בכדי הוא מכר כל כך הרבה עותקים. קצת מקנאה במי שעדיין לא קרא את הספר, וכמובן ממליצה בחום לעשות זאת כמה שיותר מהר.