Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ימים לראות
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 304
בוקר אחד מתעוררת סופי למשמע צפצופי רוורס של משאית ממש מתחת לחלון חדר השינה. היא אמנם בת 31 אבל מאז מה שקרה, היא פה, בדירתה הקטנה של סבתא גניה בחולון. ככה זה, יודעת סופי, אדם צריך לקבל עליו את צו גורלו. יש דברים שאי אפשר לשנות - כמו למשל האסון שהוביל אותה לחלוק את מיטתה עם סבתא, או העובדה שנולדה עיוורת ולעולם תישאר כזאת.  המשאית שמתחת לבית פורקת את החפצים של השכנים מלמעלה. סופי אוהבת שהדברים קבועים, אבל עכשיו הכל משתנה. היא שומעת את שלומי, הבן של השכנים החדשים צועק בגסות מהקומה השלישית. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה.  זהו סיפור על האומץ הנחוץ כדי לאהוב. על אישה עיוורת שמצליחה לראות את מה שנסתר מעיני רבים וצריכה שיראו גם אותה. על נפתולי הגורל ושאלות של בחירה.
לספר האזנתי באפליקציה אייקאסט, הקריינית היא הסופרת עצמה שגית אמת, החוויה שהסופרת  מקריאה לנו את הסיפור שלה, יש לזה ערך מוסף בעיניי, קולה  היה ערב לאוזני פשוט התמוגגתי. הסיפור מתרכז באישה עיוורת  וגבר הלום קרב.
ידוע שחוש אחד חסר לנו, כל החושים האחרים מתחדדים עוד יותר. זה כל כך מדויק! לפני כמה שנים הייתי במוזיאון בחולון במסלול "דיאלוג בחשיכה" זאת חוויה נדירה, איך פתאום בחושך מוחלט, אתם מריחים הרבה יותר טוב, ומסתמכים על חוש המישוש והשמיעה מתחדדת, בלי קשר חובה לכולם לחוות את זה!
לכן בשמיעת הספר המוקלט, הבנתי את הסיפור של סופי, את התיאורים המדויקים לפרטי פרטים לתחושות, רגשות, ריחות המציאות שלה זה מה שהיא מכירה למרות המגבלה, היא לא חולמת בצבעים, ולצבעים שלה יש מרקמים, היא לא רואה את הים הגדול אבל, היא שומעת את רחש הגלים והריח המיוחד רק לו, היא לא שונה מאיתנו, היא פשוט נולדה לזה ורק את המציאות הזאת היא מכירה, היא לא "מסכנה" היא אחרת זה הכל.
על העלילה
סופי בת 31, לא שפר עליה גורלה, אמה מתה בלידתה, אביה הסתבך בחובות מכר את דירתם בחיפה וירד מן הארץ, סופי סיימה את לימודיה וגרה בדירה התל-אביבית עם שותפה, מקרה מצער קרה להן שדירתן עלתה באש וכאן דרכן נפרדו. לכן נאלצה לעבור לגור בחולון יחד עם סבתה גניה. חייה מאוד שיגרתים, עבודה כמוקדנית וחזרה הביתה, חיי החברה שלה משמימים, מיום שחברתה הטובה, עיוורת גם כן נישאת וילדה בן, הפער הולך וגדל ואתו גם המרחק בינהן. את ימיה סופי מעבירה בהאזנה לרדיו ובכתיבת סיפורים.
התפנית בסיפור כאשר שכנים חדשים נכנסים לבניין, עם הרבה רעש ומהומה ומפרעים למנוחתה, אחרי שהמשפחה מתמקמת היא מזמינה את סופי וסבתה גניה אליהם בערב חג הסוכות לסוכה. סופי לא ששה להזמנה, והולכת אחר סבתה בעל כורחה.
לזוג השכנים בן שלומי, הוא עובד עם אביו בהובלות ונשוי לענת ולהם שני בנים. יש לו שלדים בארון, שהוא לא מצליח לשתף אף אחד, החיצוניות שלו משדרת משהו אחר של גבר מחוספס, גס שמדבר בטונים גבוהים שממש צורמים לאוזניה לסופי, היא נרתעת ממנו לא מעט ויחד עם זאת הניגודיות שלו מושכת אותה אליו כמו לאש. בכל אחד מהדמויות יש רב על הנסתר מהגלוי, וכמו קליפות בצל שיכבה אחר שיכבה, הקורא מגלה את החולשות של הדמויות. לספר יש עומקים אחרים שלא הכרתי, אהבתי את הכיוון של אישה עיוורת וגבר הלום קרב. אבל.. לא התחברתי לעלילה כולה, הרגיש לי שאין מצב שיוכל להתממש וגם הסוף סוג של מבוי סתום.
שורה תחתונה 
הרעיון טוב, העומקים, הרגשות והתחושות של הדמויות הצליחו לרתק אותי, אבל היה חסר לי שם משהו. הרגשתי חורים בעלילה הקצוות לא נסגרו עד הסוף, כמו שזה התחיל ככה הסתיים.

סוזן צדוק

סוזן צדוק, חיה ונושמת ספרים, מלאה בשמחת חיים ומכורה לסושי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן