הספר מסופר מקולה של נעמי בשלושה צירי זמן שונים , עבר הווה ועתיד.
נעמי היא ילדה שנולדה בשם אלזי בת לאם ששרדה את מלחמת העולם השניה בבודפשט שבהונגריה. נעמי ואלזי עלו לארץ והשתקעו בירושלים. את ביתה נעמי, מסרה אלזי לזוג זקנים שיגדל אותה באחת השכונות והיא גרה ב"קלאסה", במלון מפואר יחד עם עו"ד עשיר ומצליח. נעמי, כמו כל ילדה, רצתה לגור עם אמה. היא מרגישה זנוחה ועזובה ומחליטה להיות "ילדה רעה" כדי שזוג המבוגרים לא ירצה בה.
נעמי מצליחה במזימתה והיא עוברת לגור בסויטה המפוארת יחד עם אמה ואביה החדש. לאורך כל הספר, נעמי מרגישה לבדה, לא שייכת, תלושה. אמה אהבה אותה, אך בדרכה שלה. לאכפתיות, חום ודאגה – לא זכתה.
נעמי מתחילה את הסיפור מסיפור ילדותה אי שם בירושלים אך גם חוזרת בציר הזמן ומספרת את סיפורה של אימה ומשפחתה באירופה במלחמת העולם השניה וגם מדלגת לסיפור חייה כאישה בוגרת עצמאית וחזקה. אמה של נעמי התגרשה מאביה עוד באירופה, פה בישראל נשאה לאשר לויצקי שהיה עו"ד עשיר ובעל מעמד, אך עם פטירתו השאיר אחריו חובות רבים איתם היו צריכות להתמודד.
במהלך חייה ננטשה נעמי פעם אחר פעם. אם זה ע"י אביה שלא זכה להכיר אותה, אם זה ע"י אביה השני שמת, אם זה ע"י אימה שהשאיר אותה לגור אצל זוג מבוגר ואם זה ע"י בעלה שנפטר טרם זמנו. בכל הפעמים הללו היא ידעה להתחזק, לקום ולהמשיך.
בתוך הסיפור האישי של נעמי משולבים הרבה סיפורים ואיזכורים שהם חלק מההווי הישראלי והיהודי. אדולף אייכמן הגיע לביתם בהונגריה. לאלזי היתה חברה בשם רחל שלה היה קשר למשה דיין. ואשר לויצקי היה העו"ד של דב גרונר.
הסיפור שלפנינו הוא סיפור חיים רב יריעה, חוצה יבשות הכתוב בגילוי לב ובשפה רהוטה ועשירה. לי באופן אישי היה קשה לעקוב אחרי הקפיצות בזמן, המעברים היו לי קשים מה שפגם לי בהנאה של קריאת הספר.
