לורי היא צעירה שגרה בלונדון עם חברתה הטובה שרה בדירת סטודנטים ועובדת בעבודה שהיא לא אוהבת בבית מלון. היא חולמת לכתוב במגזין ולהתאהב. יום אחד, קצת לפני חג המולד ב-2008, היא רואה מבעד לחלון האוטובוס בו היא נוסעת בחור נאה עם עיניים יפות. היא מתאהבת בו במבט ראשון ומקווה שהוא יעלה לאוטובוס ושהם ייפגשו. אך הגורל רוצה אחרת ו"באס בוי" (כפי שהיא מכנה אותו בפני שרה) נעלם מחייה.
אך הגורל לא סיים את תפקידו בספר, ושנה לאחר מכן במסיבת חג המולד שהן עורכות בדירתן מציגה בפניה שרה את החבר החדש שלה ג'ק, הלוא הוא "באס בוי".
בעידודה של שרה, שלא יודעת שג'ק הוא אהובה הנסתר של חברתה, לורי וג'ק הופכים לידידים טובים והשלישייה מבלה הרבה ביחד. ככל שלורי מכירה טוב יותר את ג'ק כך רגשותיה אליו גדלים. היא לא מגלה לשרה מיהו ג'ק וחשה מועקה על שהיא משקרת לחברתה הטובה ולא יכולה לאהוב בגלוי את הגבר של חייה, ככל הנראה. בנוסף, היא לא יודעת אם ג'ק ראה אותה בתחנת האוטובוס ואם הוא חש כמוה. העלילה מתקדמת עד לשנת 2017 וסוגרת את כל הקצוות.
דעתי על הספר:
מאוד אהבתי את הספר הזה על כל רבדיו – העלילה, הדמויות והסוף הלא פומפוזי.
לורי ושרה הן שונות מאוד זו מזו. לורי שקולה, קצת חסרת בטחון, רומנטית וביישנית. ככל שהעלילה מתקדמת והשנים חולפות היא מתבגרת ולומדת לעמוד על שלה ולקבל את ההחלטות שנכונות לה. שרה, לעומתה, היא כמו אש. יפה, חריפה, בעלת בטחון עצמי, שאפתנית וכריזמטית. היא בחורה שמשיגה כל מה שהיא רוצה אך עושה זאת בחיוך ובנעימות ולא בדורסנות. בניגוד ללורי דמותה לא מתפתחת המון במהלך השנים והיא נותרת כפי שהיא.
מאוד אהבתי גם את ג'ק שהוא לא הגבר המושלם כמו שלורי חושבת בהתחלה, מה שהופך אותו למאוד אנושי. יש לו רגעים טובים יותר ופחות. הוא לא מניאק אבל גם לא הנסיך על הסוס הלבן. הוא גבר אמיתי ולא חד ממדי כמו שבדרך כלל ניתן למצוא בספרים מהסוגה.
"יום אחד בדצמבר" יכול בקלות להפוך לסרט בנות קיטצ'י ואני אוהבת את זה. מדובר בספר קליל וזורם שפשוט כיף לקרוא.
