“השמש מזהבת הבוקר תכלכל, לתחנת הרכבת נכנסת ילדה ושמה טל”.כך מתחיל סיפורה של טל שמגיעה לתחנת הרכבת, היא שואלת את הפקידה במשרד הכרטיסים וזו עונה לה שצריך לחכות, הרכבת מתעכבת בכמה דקות. בנתיים יושבת טל על הספסל יחד עם כלבה כשהיא אוחזת בזר פרחים, היא כל כך מחכה לרכבת.
כשהיא מחכה, ניגש אליה רב חובל במדים ששואל האם הרכבת כבר חלפה, היא עונה לו:
“טרם, הרכבת ככל הנראה מתעכבת”.
הם יושבים יחד על הספסל ומחכים כשמצטרפת אליהם בחורה גבוהה שלובשת גופיה. גם היא שואלת על הרכבת וטל עונה לה: “הרכבת ככל הנראה מתעכבת, אבל אם את רוצה, את מוזמנת לשבת”. וכעת יושבים על הספסל טל, רב החובל והבחורה הגבוהה, כולם מחכים לרכבת. עוד ועוד אנשים צבעוניים מצטרפים להמתנה, חצוצרן, שני אחים, לולינית, גברת עם סלים, פועלים עם בגדי עבודה ומי לא? מה רבה ההמולה. כולם מחכים לרכבת שתגיע כבר…
כשהגיעה הרכבת, כולם עלו חוץ מטל שנשארה לשבת. כולם קראו לעברה שתעלה מהר לפני שהרכבת תצא לדרכה אך טל סרבה. היא לא רוצה לנסוע לשום מקום. היא חיכתה לרכבת משום שהיא הביאה אליה מישהי אהובה, היא הביאה אליה את סבתא אסתר שלה כה חיכתה.
ספר מקסים! אין מילים בפי. כתוב בכשרון רב, בטוב טעם ובחריזה יפה. אהבתי את הרעיון שמצטרפים עוד ועוד אנשים להמתנה משותפת, לא סתם אנשים אלא אנשים צבעוניים שהוסיפו הרבה עניין לסיפור. התענגתי על האיורים המרהיבים של תמי בצלאלי וחשבתי לעצמי ששתיהן הן שילוב מנצח.
בני נהנה מהסיפור והתעכב על האיורים הצבעוניים וכמובן שביקש שאקרא לו שוב את הסיפור מחדש.
תודה עמוקה שרון יקרה, כה שמחה לקרוא את סקירתך!
תודה לך על ספר מקסים!