Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
חרמש
סוגות: ,
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 422
עולם מושלם. בלי רעב, בלי מחלות ובלי סבל. האנושות הצליחה להכניע גם את המוות. אבל לחיים בעולם מושלם כזה יש גם מחיר כבד — החרמשים. שני בני נוער, סִיטְרָה ורואן, נבחרים להיות שוליות של חרמש. זהו תפקיד שאיש מהם לא רוצה, ובדיוק בגלל זה הם נבחרו לו. בעולם ללא מוות, רק החרמשים יכולים לסיים חיים, והם חייבים לעשות זאת כדי למנוע פיצוץ אוכלוסין. זהו תפקיד מכובד ועתיר זכויות, אבל בכל מקום שאליו החרמשים מגיעים הם פוגשים רק פחד. סיטרה ורואן מתוודעים לעולמם של החרמשים ולומדים לשלוט ב"אמנות ההרג", אך שניהם יודעים היטב שכישלון עלול להוביל לסוף חייהם שלהם. חרמש הוא הספר הראשון בסדרה "להב החרמש", זוכת הפרס היוקרתי " Michael L. Printz Award " למצוינות בספרי נוער. ספריו של ניל שוסטרמן זוכים להצלחה גדולה ומככבים מיד עם צאתם לאור בטבלאות רבי־המכר ברחבי העולם.

בעולם מושלם שאין בו רעב, מחלות, מלחמות או סבל, הבעיה הגדולה ביותר היא שלא מתים. בזכות טכנולוגיות מתקדמות, האנושות הגיעה למצב בו יש מי שמנהל עבורם את החיים בצורה מיטבית, ויש איך לרפא את אלו שנפגעים בצורה חמורה. ובעצם, די קשה למות.
ולמה זאת בעיה אתם שואלים? כי אנשים יכולים לחיות לנצח, אבל כדי שהעולם יצליח לתפקד בצורה טובה, צריך שאנשים ימותו. וכאן בדיוק נכנסים החרמשים.

חרמשים הם מלאכי המוות של האנושות החדשה. הם אלו שנוטלים חיים, אלו שאחראים לכך שלא יהיה פיצוץ אוכלוסין והחיים יתנהלו על מי מנוחות. הם הכי גבוה בשרשרת המזון, לקחים חיים ויכולים להעניק חסינות זמנית למי שהם חפצים. הקאצ׳ היחיד הוא שמי שרוצה להיות חרמש- לא יכול, ומי שלא רוצה- חייב להיות.

הסיפור מלווה את סיטרה ורואן, שני בני נוער שהדבר האחרון שהם רוצים לעצמם זה חיים בתור חרמשים. נכון, זה אומר שיקבלו מהסובבים כבוד ויראה, המשפחות שלהם יזכו לחסינות כל עוד הם בתפקיד, אבל… ליטול חיים?
וזאת בדיוק הסיבה לכך ששניהם נבחרים להיות שוליית חרמש.
הם נכנסים לתקופת הכשרה שבה הם יהפכו למומחים באומנויות ההרג, ומבינים שלא יצאו ממנה אותו הדבר. או בכלל.

כשקראתי את התקציר של הספר חשבתי שאני יודעת פחות או יותר לאן אני נכנסת. זה היה נשמע כמו משהו מעוות ומעט חולני והופתעתי שזהו הנושא של ספר נוער, גם אם נוער בוגר. אבל להפתעתי, הספר פחות מטריד משחשבתי. הוא מעלה את נושא האכזריות והמוות בצורה רגישה מאוד.

הספר כתוב מצויין ואי אפשר שלא לאהוב את סיטרה ורואן. הם אנושיים כל כך, בעלי עומק. אהבתי ששניהם נבחרו כשוליות בגלל מאפיינים שהיו חשובים לחרמש, אבל הם מאוד שונים בגישה ולאורך הספר רואים איך הם נלחמים להישאר עצמם בזמן שהכל מסביב משתנה. העלילה מתפתלת בכיוונים לא צפויים ולא הרגשתי שיש מריחה או אובר תיאורים.
מי שמכיר אותי יודע שמשחקי הרעב הוא התנ״ך של הדיסטופיות בעיניי. חרמש הזכיר לי אותו בכמה נקודות שלא אחשוף בגלל ספוילרים.

בסך הכל ספר מעניין, זורם. יש ייצוג של כמה נקודות מבט, וזה נעשה בצורה חכמה שלא מכבידה על הקורא, מאוד אהבתי את התוספת הזאת.
הספר הוא ראשון מתוך שלושה, השניים הבאים עוד לא תורגמו לעברית.
אני בהחלט אמשיך להבא.

עדן עבודי

עדן, אמא לשלוש נסיכות תולעת ספרים בין הבישולים והכביסות. מלמדת את בנותיי שספרים הם מסע של חלומות, תקווה, מנגינה ואהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן