Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
חרדים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 327
"בקמן לוכד שוב את הבלגן הנלווה לקיום האנושי... זה חכם ומחלחל, וככל הנראה יגרום לכם לצחוק בקול באותה מידה שיגרום לכם לבכות". הוושינגטון פוסט פשע שמעולם לא התרחש, שודד בנק בפוטנציה שנעלם ושמונה זרים הנלקחים כבני ערובה ומגלים שיש להם הרבה יותר במשותף ממה ששיערו בנפשם.  פרדריק בקמן רוקח תסבוכת עלילתית משעשעת, מפתיעה ומרגשת כפי שרק הוא יודע לעשות. בימים כתיקונם חיפוש דירה אינו משימה הטומנת בחובה סכנת מוות, אבל אל דירה מסוימת, ביום שבו מתקיים בה בית פתוח לקונים פוטנציאליים, מתפרץ שודד בנק כושל ולוקח את הנוכחים כבני ערובה. בשלב כלשהו מתברר לשודד שבני הערובה שלו ממש בעייתיים: הם לא ממושמעים, הם דורשים פיצה, הם חייבים ללכת לשירותים ובאופן כללי הם כנראה בני הערובה הגרועים ביותר שהיה יכול לבקש לעצמו. כל אחד מבני הערובה טעון במטען נפיץ של מרמור, פגיעות, סודות ותשוקות, שרק מחכה לגפרור הנכון. איש מהם לא דומה לדמות שהוא מציגים בפני העולם, וכולם – כולל השודד עצמו – כמהים נואשות ליד שתושט לעזרתם. מחוץ לדירה כוחות שיטור ותקשורת מתחילים לכתר את זירת הפשע, ובעל כורחם מוצאים את עצמם השותפים לגורל חושפים אמיתות מפתיעות שיניעו שרשרת אירועים כל כך לא צפויה, עד שאפילו הם יתקשו בדיעבד לשחזר את מהלך האירועים. בכישרונו הייחודי לחצוב דיאלוגים בטון המדויק והאנושי ביותר, רוקם פרדריק בקמן קו עלילה גאוני ומשבץ בחן תובנות לגבי כוחן הבלתי-נלאה של חברוּת, של מחילה ושל תקווה – הדברים שמצילים אותנו גם בזמנים הכי מעוררי חרדה שיש.

מכירים את השיר של אריק איינשטיין האור בקצה?

החיים ילדתי זה סיפור רציני

לפעמים אני מת מפחד

מהצל של עצמי מכל מה שסביבי

יש לפעמים רגעים שנדמה

הנה האור בקצה

ופתאום זה חושך

 

אז אלו המילים שהתנגנו לי בראש לאורך כל הקריאה.

זהו סיפור על אנשים רגילים, החיים איתנו וסביבינו ולכל אחד מהם הפחדים והחרדות שלו משיגרת החיים. כן. לא דברים גדולים או מיוחדים, אלא פחדים טיבעיים של החיים עצמם.

ג׳ים וג׳ק, שני שוטרים, אבא ובן חוקרים אירוע של ניסיון לשוד בנק וחטיפה של בני ערובה, נשמע מאוד דרמטי, אבל זה לא. לפחות לא בעיני מי שמוגדרים בני הערובה. גים וג׳ק מנסים לחקור אותם ולברר מה היה אך כולם מציגים עצמם כאידיוטים.

אדם אחד זקוק נואשות ל 6500 קרונות כדי לשלם שכ"ד, כדי שלא יקחו לו את הבנות לאחר שנבגד ע"י אישתו ופוטר בעקבות כך מעבודתו. הוא מנסה לשדוד בנק אך זה בנק ללא מזומנים בבריחתו הוא נקלע לדירה העומדת למכירה ובה נמצאים מספר אנשים על מנת לראותה. כאשר אחת הנשים קולטת אותו עם כובע גרב ואקדח, היא צועקת שודדים אותנו ומכאן מתחיל הבלאגן. טוב, לא באמת. כי השודד רחוק מלהיות שודד ובני הערובה רחוקים מלפחד ממנו, אך הסיטואציה גורמת להם להתמודד ולחשוב על החיים והפחדים שלהם.

וכך הסופר חושף אותנו לחיים ולפחדים הכמוסים של הדמויות, של מה מניע אותם, מה הם חושבים או מוכנים לעשות למען האחר, ולעובדה שאנחנו לא תמיד רואים ויודעים באמת מיהו האדם שמולנו.

הדמויות עשירות וססגוניות, גילים שונים, מעמדות ותפקידים שונים בחברה, וכולם בדירה אחת.

מנהלת בנק, זוג פנסיונרים אמידים, זוג לסביות המצפות לילד, אישה קשישה מאוד וטראבל מייקר מעניין.

אנו מקבלים תמונה על החיים שלהם, המחשבות, הפחדים, איך הם רואים את עצמם ואיך אחרים רואים אותם.

הספר גרם לי לצחוק לא פעם, להנהן בהסכמה או להגיד וואלה, זו מחשבה מעניינת. לכולם יש פחדים וחרדות. השאלה היא איך מתמודדים איתם.

 

וגם את כמו כולם שאיבדו את דרכם

תחפשי איזה אור בחושך

תתבגרי תשתני הזדקני ותיראי

יש לפעמים רגעים שנדמה

הנה האור בקצה

מפרפר בחושך

 

קריאה מהנה!

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן