חמישה ימים ואיש אחד – סקירה של חוי הראל

כשסיימתי לקרוא את הספר הזה לקח לי קצת זמן כדי לחשוב מה לכתוב עליו.
ברעיון של הספר טמון פוטנציאל לעלילה טובה, אך הרגשתי שמשהו התפספס בו, או לחילופין יתכן שאני פספסתי את הנקודה.

זהו סיפורם של שני אנשים אנונימיים, גבר ואישה שיכולים להיות כל אחד ואף אחד, בספר אין להם שמות ולא פרטים מזהים,
הם נפגשים בנמל התעופה לאחר הנחיתה בפריז, וכאן מתחיל לו סיפור אהבה..

היא הגיעה לחמישה ימים לנפוש בעיר האורות ולברוח מהרחמים העצמיים ומהמחשבות העצובות אודות האקס שנטש אותה לפני חצי שנה, והוא הגיע לארבעה ימים להסתובב בעיר לבדו, להירגע ולצלם.

מהרגע בו הם נתקלים אחד בשנייה בשדה התעופה, מתחילה להתפתח ביניהם מערכת יחסים. היא מבהירה לו כי מדובר ביחסים לחמישה ימים ותו לא, והוא שמתאהב מהרגע הראשון ב"אישה עם המעיל האפור" מסכים.

היחסים שלהם נעים לאורך הספר במנעד רחב של חיזור ופלרטוטים מצד אחד ופרידות מהצד השני, כשהכל מלווה באי הבנות, קצת משחקי כבוד, והרבה הפכפכות בעיקר מצידה.

בסופו של דבר מגיע היום האחרון ועמו התהייה מה יקרה הלאה..

הספר איננו ארוך, אבל החזרתיות שבו נותנת תחושה כי מדובר בספר בלתי נגמר. הוא מסופר לסירוגין מנקודת המבט שלה ולסירוגין מנקודת המבט שלו ככה שאנו לומדים להכיר את התחושות והמחשבות של שני הצדדים.

זהו סיפור על אהבה אך העלילה לא לגמרי מתפתחת, יש תחושה כי כל פעם מתקדמים שני צעדים קדימה ושוב צעד אחורה.
יש בספר הרבה סצנות ותיאורים שבהחלט משייכים את הספר לז'אנר האירוטי, ועל כן אני מניחה שחובבי הז'אנר יאהבו אותו. (יתכן ואם הייתי יודעת מראש הייתי נמנעת מלקרוא אותו).
יש בו סיפור רומנטי מתוק למי שמחפש, ויש תיאורים של פריז הקסומה וסה"כ מדובר בספר קליל ונחמד להעביר איתו את הזמן..

בשורה אחת: סיפור אהבה בפריז נשמע כמו התחלה טובה, אבל כנראה שהאהבה פרחה והספר קצת פחות..