ג'ובאנה בתחילת שנות העשרה שלה גרה עם שני הוריה בנאפולי שבאיטליה. יום אחד חרב עליה עולמה כשהיא שומעת את אביה אומר לאימה בכעס שג'ובאנה מתחילה להיות יותר ויותר דומה לאחותו, הכבשה השחורה של המשפחה. מאחר וג'ובאנה לא ממש זכתה להכיר את דודתה, היא מנסה למצוא תמונות ורמזים על הדודה, היא חייבת להבין מדוע השווה בניהן, היא נעלבה ממנו. מדוע הוא חושב שהיא מכוערת? למה הוא משווה אותה לזו שכולם אוהבים לשנוא?
ג'ובאנה לא מרפה, אביה מתנצל ואפילו מסכים שהיא תפגש עם דודתה. הוא חשב שהוא יספק את הסקרנות שלה והסיפור יסתיים, אבל מסתבר שהוא רק חשב. ג'ובאנה למדה להכיר את ויטוריה על צדדיה הטובים והרעים כאחד, היא נמשכת לדמותה ובעיקר סקרנית. דרכה היא לומדת על העבר של אביה, על העבר של המשפחה ועל הרבה סודות שהיו חבויים ומושתקים במשפחה. היא לאט לאט מגלה שהחיים של משפחתה הם בהחלט לא כפי שהם נראים.
למרות שהיא נמשכה למפגשים עם דודתה, ושהיא סיקרנה אותה, לבסוף דודתה העיקה עליה והקשר בניהן, האופי והדיבור של דודתה גרמו לג'ובאנה לרצות להתרחק, לנתק את הקשר. זה קרה במקביל להתערערות היחסים בין הורי של ג'ובאנה, אביה עזב לבסוף את הבית.
מכאן ואילך הכל הידרדר. היא חיה עם אימה שהתקשתה להתמודד עם הפרידה, היא התרחקה מהחברות שלה, הידרדרה בלימודים, היא היתה לבדה. התקופה הזו היתה קשה עבורה גם מעצם היותה קשה וגם בשל העובדה שג'ובאנה היתה בעיצומו של גיל ההתבגרות שבו הכל קשה ומסובך. הדימוי העצמי, הפחד והרצון להצליח, קשרים עם בני המין השני ומה לא. הסיפר עוסק בהתבגרות של ג'ובאנה. בתהליך שהיא עברה מילדה לנערה, בפרידה של הוריה, בדרך שלה לעצמאות ובקבלה שלה את מי שהיא.
הסיפור כמובן שממשיך ומתפתח, אבל מה שקורה בנאפולי, נשאר בנאפולי ובשביל לגלות תצטרכו לקרוא בעצמכם.
הספר נקרא באיטיות, הוא מעט כבד אבל פרנטה יודעת את העבודה והרגשתי שלמרות הכל קראתי אותו בשקיקה ובמהירות. הרגשתי איתם שם בנאפולי, אהבתי את תיאורי האוירה האותנטיים מהשמות של הגיבורים, הפיאצות, תיאורי הרחובות והחיים שם בנאפולי.
מומלץ בעיקר לאוהבי פרטנה!
