Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
חיובית - נשים כותבות קורונה
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 248
"השיחה הסתיימה. היא ניגשה אל הדלת וסובבה את המפתח פעמיים. כאילו יש בכוחה של הנעילה למנוע מהנגיף לחדור אל הבית. כאילו תוכל להפוך בשתי תנועות של כף-היד את הבית שלה למבצר." מתוך "פרח בגשם". נעמה לא יצאה מפתח ביתה מאז מרץ 2020, כדי לשמור מכל משמר על אחד מבני משפחתה. שרה משתפת באומץ לב בקשיים של אם חד הורית המטופלת בילדה בעלת צרכים מיוחדים. ש' מביאה את האלימות במשפחה לקדמת הבמה, אלימות שהוחרפה משמעותית עם הסגר הראשון. אורה משוועת לראות את הילדים והנכדים, ובערב אחד שטוף געגוע היא עושה מעשה קיצוני. חנה כותבת מכתב לעובר, עובר מעבדה שטיפול הפוריות שהיה אמור להביאו אליה הופסק עקב המגיפה. רקפת זוכה לרגעי חסד אחרונים עם תלמידה אהובה השוכבת על ערש דווי, ועוברת איתה מסע פרידה מטלטל דרך הזום, ושרה זוכה לחתן בחצר ביתה זוג שהכיר במלונית קורונה, ובכך לסגור מעגל כואב בן שנים ארוכות, בחייה שלה. אביטל, אורית, אילה, אלישבע, גלי, חני, יונה, מיכל, מרים, ענת, רבקה, רות, ורחלי. עשרים כותבות, עשרים סיפורים, וקורונה אחת שמאחדת בין כולן. מיכל פרץ, סופרת ("הסודות של שירי", ו"בשבילי תישארי תמיד רותי") ומנחת סדנאות כתיבה לנשים, זיהתה את יכולת הריפוי שעוברות נשים דרך הכתיבה, בפרט בתקופה המטלטלת שפקדה את היקום, והחליטה להוציא ספר המאגד לתוכו סיפורי קורונה נשיים. היא קראה לפרויקט "נשים כותבות קורונה" והזמינה נשים להצטרף למסע בו כל אחת מהן תכתוב סיפור על ההתמודדות האישית שלה, בתקופה שתיצרב לאורך שנים מעל דפי ההיסטוריה. התוצאה שלפניכם, מורכבת מתמונות חיים של עשרים גיבורות, כולן מתוך שנה אחת שלעולם לא נשכח.

בעיניי זהו ספר שהינו מסמך תיעודי לכל דבר. אולי לא לפי הכללים הרישמיים של תיעוד אירועים וחוויות, אך בהחלט תיעוד של תקופה, של אירועים, מחשבות וסיטואציות שונות. תיעוד נשי. כל הכותבות הינן נשים.

הלימונדה של הקורונה.

בתקופת הקורונה רשת האינטרנט פרחה. לימודים דרך הזום, קורסים מקצועיים, מפגשים חברתיים, הרצאות ועוד. הספר הינו תוצר של פרוייקט ייחודי בו מספר נשים ,ניצלו את הסגרים, התאגדו יחדיו בקורס כתיבה וכתבו מחוויות הקורונה. הקורונה אילצה אותנו להאט את קצב החיים, להתמקד בעצמנו, במשפחתנו ובסביבתנו הקרובה. ומתוך כך לשים לב לפרטים, לנושאים ולאנשים שהתעלמנו, או חלפנו לידם בימי שיגרה. דברים שהיו מובנים מאליהם הפכו לפעמים לבילתי מושגים .

אין אחת שלא תמצא לפחות סיפור אחד להזדהות איתו.

בדידות, זוגיות, טיפולי פוריות שהופסקו, אלימות במשפחה, יום הזיכרון, יום השנה, הצורך במרחבים, תחושת הקירות הסוגרים, הבידוד, החתונה, הריחוק מהמשפחה המורחבת, הצורך להגן על הילדים והמבוגרים ועוד

מרבית הסיפורים הינם סיפורים אישיים מרגשים ונוגעים ללב, לא פעם הרגשתי כאילו מישהו כותב את המחשבות שלי. ולמען האמת? המחשבות והרגשות של כולנו בתקופה ההזויה הזו. החשש מבידוד, השהיה בבידוד, השהיה של כל המשפחה ביחד, בלי מסגרות לימודיות ולפעמים בלי מרחב מספק. חיונית או לא חיונית, הצורך בשמים כחולים, מרחבים פתוחים, בצחוק ובמפגש עם חברים.

הספר מורכב מעשרים סיפורים שכתבו עשרים כותבות שונות עם סגנונות כתיבה שונים וזה אחד המרכיבים היחודיים של הספר. כל אחת מביאה את העולם שלה. את החוויה שלה ואת הלב שלה לתוך הסיפור.

הסיפורים הינם למעשה שיקוף של האנשים השונים בחברה הישראלית, הסתכלות שונה וייחודית על מצבים רגילים, דברים בסיסיים שהיינו עושים בשגרה, פתאום הפכו למיוחדים, למאתגרים.

נגע לליבי במיוחד הסיפור "יום אחד העולם הקשיב". במשפט אחד, ארבע מילים, תומצתו צרכים ורצונות של ילד אוטיסט. בימי שיגרה מבקשים ממנו להתגמש, לבטל את רצונו ולהיות מותאם לכלל, בקורונה כל העולם היה שותף לרצונות שלו.

שם הספר הינו חיובית, ולא סתם. דווקא בתוך החושך והכאוס שיצרה הקורונה, הכותבות חיפשו ומצאו נקודות של אור. נקודה חיובית להישען עליה ולהאיר את יומן וחיי משפחתן.

זהו ספר ייחודי שהינו מזכרת משלל התופעות החברתיות והאישיות בתקופת הקורונה.

אורנה שפי

אורנה, אוהבת ספרים ובישולים ומערבבת הכל יחד עם שירים טובים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן