מרים היא ביתו של מלווה כספים. היא גרה עם הוריה בכפר קטן ולמרות עיסוקו של אבא שלה, כסף אין. הוא פשוט לא מוצלח בזה. לפני שנים הלווה את כל הסכום שהיה לו ומאז ניסה לבקש בנחמדות את הכסף חזרה. כולם התרגלו לכך שהחזרת החוב היא בגדר רשות וכך יצא שהמשפחה של מלווה הכספים הפכה לענייה ביותר.כשמרים מגיעה לגיל 16, אמא שלה חולה מאוד ומרים לא יכולה לשבת בחוסר מעש ולראות אותה מתה, לכן היא קמה ומחליטה לגבות בעצמה את הכסף. להפתעתה, היא די מוצלחת בזה. זה לא רק שהיא מצליחה לייצב את המצב הכלכלי בבית, בעזרת חוש מפותח לעסקים, מרים מצליחה להביא את משפחתה למצב עמיד.
וונדה היא נערה שהתייתמה מאם. היא נשארת בביתה יחד עם שני אחיה ואביה השיכור. אמא אין, גם לא כסף, ומסתבר שהם חייבים גם למלווה כספים בגלל הרגלי השתייה של אביה. כך יוצא שוונדה נשלחת לעבוד בביתה של מרים כדי להחזיר את החוב בעבודה. התנאים של וונדה משתפרים פלאים מהרגע שהיא מתחילה לעבוד, כך שאין פלא שהיא מפתחת נאמנות כלפי מרים ומשפחתה.
שמה של מרים הולך לפניה, והיא אפילו נחשבת אחת שיכולה להפוך כסף לזהב. לכן זה לא מפתיע כשסטאריק, מלך החורף, עוצר אותה יום אחד ודורש שתהפוך את מטבעות הכסף שלו לזהב.
האם תצליח מרים לעמוד במשימה?
כל זאת ועוד הרבה (באמת הרבה) בספרנו.
אז נתחיל בזה שחוט של כסף הוא ריטלינג של עוץ לי גוץ לי. אני לא אתייחס לזה הרבה בגלל שאני לא באמת זוכרת את הפרטים של הסיפור המקורי, אבל נדמה שהנקודות הכלליות בהחלט דומות. זה היה נחמד מאוד, אולי מי שזוכר קצת יותר מהסיפור ימצא יותר הקבלות.
אני חייבת להגיד שזה הספר השני של נוביק שאני קוראת. את הראשון שקראתי, עקורה, אהבתי אבל לא. מסוג הספרים אין לך באמת משהו רע להגיד עליהם חוץ מזה שזה פשוט לא עשה לך את זה כמו שהיית רוצה. גם כאן אותו סיפור. אני חושבת שאחד הדברים שהכי הפריעו לי היה זה שמרגיש כאילו נוביק מתאהבת בעולם של עצמה במהלך הכתיבה, שזה לא רע באופן כללי, אבל פה זה הרגיש לי קצת כמו ״אוקיי יש שם חורף וקר. יש מקום קסום וקר. תתקדמי בבקשה״. אבל אולי זאת רק אני.
מה שכן אהבתי בספר זה את נקודות המבט. יש לנו את מרים, שהיא מתעסקת בכספים, יש לנו את וונדה שעובדת אצלה, יש גם את האחים של וונדה ועוד כמה דמויות שאני לא אציין מחשש לספויילרים. אהבתי מאוד את דמות הנבל, כי הבנתי אותה. אני חושבת שזה משהו יפה מאוד שנוביק עשתה פה, כי היא יצרה נבל אותנטי.
אהבתי את ניחוח התקופה. משהו בכתיבה של נוביק כן העביר לי את התחושה של חיים בכפר קטן באירופה, בזמן שבו יהודים היו בסדר עד ש.. (בעצם לא הפסקנו להיות כאלה).
אז אני כותבת את הסקירה הזאת בלי להיות סגורה על עצמי. האם נהנתי מהספר? כן. האם עפתי עליו? לא. האם אני חושבת שהוא שווה קריאה? כן. האם אקרא אותו שוב? כנראה שלא.
חשוב לי לציין שאם קראתם את עקורה, חוט של כסף הוא הרבה יותר עמוק ובנוי טוב יותר. ובאופן כללי, אם אתם אוהבים פנטזיה פרופר, בלי כל המשולשי אהבה והנבחרים של ספרי YA רבים, יש סיכוי גדול מאוד שתהנו ממנו.
