חודש בשנה היתה אישתו של רון אישתו נילי יוצאת לסבב הרצאות בארצות הברית ואילו הוא היה פורץ החוצה את כל התשוקה שהצטברה אצלו כל אחד עשר החודשים האחרונים אצל מאהבת שהיה שומר לאותו הזמן.
נילי אישתו לא היתה מספקת אותו, הוא היה מממש באותו החודש כל מה שנילי דכאה בו. הם שמרו על מסגרת משפחתית בריאה וטובה והחסך היה רק אצל רון. כך לפחות הוא חשב והוא מצא דרך למלא אותו.
פתאום אחרי כמעט שלושים שנה, בשיחת סקייפ, הוא מתאהב בה מחדש, הוא מבין כמה היא נפלאה. הוא מעריך את האפור שזרק בשיערה, את קמטי הצחוק שבזוית עיניה ,אותה.
הם הכירו כנערים בצופים. הוא היה בשבט חילוני והיא היתה בשבט דתי. היה להם טיול משותף עם לינה משותפת בשקי שינה, שם הכירו כשרוני ניגן ושר והיא היתה לו למשענת גב. בסוף אותו הלילה הוא לר מצא את שק השינה שלו והצטרף לשלה. נילי איבדה את בתוליה והחיבור נוצר. לא היתה שם אהבה גדולה, היה יותר הרגל שנמשך כמה זמן והתנתק במהלך השירות הצבאי של נילי, היא לא רצתה אותו יותר.
הם נפגשו שוב לאחר כמה שנים שנילי היתה באמצע התואר השני שלה ורון בדיוק חזר משהות ארוכה בארצות הברית. רון התקשר, ביקש להפגש והשאר היסטוריה. הם הפכו לזוג עם מערכת יחסים מכילה ומכבדת ובהמשך אף התחתנו והביאו ילדים.
הספר מספר את שני הצדדים של הנישואין מקולו של רון ומקולה של נילי. כל אחד מבני הזוג ידע שהוא לא חף מפשע שהנישואים לא עלו יפה. היה בינהם קשר מכבד אבל לא היתה תשוקה, לא אהבה, ולא השתדלות כדי לשמור על מה שיש.
האם קשר כזה יכול להחזיק מעמד לאורך זמן? מה קרה בסוף לבני הזוג? האם היה סוף טוב כשרון גילה את אישתו מחדש אחרי כל השנים הללו?
אין ספק שמישקה יודע לכתוב היטב, הוא כבר הוכיח לנו בספריו הקודמים. הוא מספר לנו על חייהם של הזוג כשהוא מביא לנו דמויות עגולות ומלאות, כשהוא מספר על אז והיום ומחבר הכל יחד וכשהוא מספר את סיפורו בשפה קולחת וזורמת.
נהנתי מאוד מהכתיבה ופחות מהעלילה שלא ממש התרוממה לי במהלך הספר, הרגשתי שהיא מונוטונית, שהיא לא התפתחה לי.
נהנתי לקרוא על התהליך שעבר רון מבטן מלאה על אישתו בגלל כל מיני סיבות חזרה לאהבה והערצה עד לסוף שהצליח להפתיע גם אותי.
למרות המונוטניות בעלילה ובעיקר שמדובר בסופר כמו מישקה אני ממליצה לקרוא ולשפוט בעצמכם.
