Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
חואניטה איילת
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 242
"חואניטה איילת" מאת יונית קמחי, בהוצאת מדיה 10, החל כיומן בגואטמלה. רגעים של אושר טבולים במאמצים, חרדות, קשיים וסקרנות ענקית. זהו סיפורה האישי והמרגש של יונית, מרצה מבוקשת ומדריכת טיולים בדרום אמריקה ובאירופה, שחלתה בסרטן בגיל שלושים ונותרה ללא יכולת ללדת. בסיפור של יונית תמצאו הכול: חיים במקומות שונים בעולם, תשוקה לריקוד ולספורט, התמודדות עם מחלת הסרטן, שהשביתה, בגיל שלושים, את תקוותה להיות לאם ביולוגית, החלטה להיות אימא בגיל ארבעים, מסע אימוץ בת בגואטמאלה, התמודדות חוזרת עם סרטן נוסף במעי הגס וקבלת נכות קבועה כחלק משגרת-החיים. כל אלה לא עצרו אותה מלטייל מסביב לעולם, לגדל ילדה לבד, להתמודד עם מחלה שחזרה, 'להמציא' את עצמה מחדש ולהתחיל שוב מהתחלה: מקצוע חדש לקראת גיל חמישים כשרוב חבריה מתחילים לחשוב על פרישה ופנסיה. ועכשיו, בגיל ששים, היא מוכיחה לכם שהכול אפשרי. הקשיים לא עוצרים אותה. יונית קמחי (60), אם לנטע, נולדה בקיבוץ שמיר, גרה במקסיקו, למדה בניו יורק לימודי תואר באמנות ומחול, עבדה בלונדון כשליחה של הסוכנות היהודית וחיה בתל אביב. מתעמלת ורקדנית לשעבר, בין היתר, בנבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, מרצה ומדריכה בתחומי תרבויות עולם, מגדר, אמנות וקולנוע, מצלמת וכותבת  

הספר "חואניטה איילת" מבוסס על סיפור חייה האמתיים של יונית קמחי-מרצה ומדריכה בתחומי תרבויות עולם, מגדר, אמנות וקולנוע.
כשהייתה יונית רווקה בת שלושים היא התגוררה בתל אביב ונהנתה לחיות את הרגע.
בטיול ספונטני לפריז החלה יונית להרגיש לא טוב ולאחר שנחתה בארץ היא הגיעה ישירות לבית החולים, שם כרתו את אחת מהשחלות שלה כתוצאה ממחלת הסרטן שהתגלתה בגופה.
יונית עברה שלוש שנים קשות ומטלטלות כשגופה נלחם במחלה, היא עברה ניתוחים, הקרנות, טיפולי כימותרפיה, תופעות לוואי מעיקות ובקיצור, כל החבילה יחד עם האלמנט על חשבון הבית.

המלחמה נערכה בכמה חזיתות, ואני בכלל לא ידעתי שגייסו אותי, פשוט הרגשתי שאני הולכת למות. (עמ' 13)

עשר שנים לאחר מכן, יונית עמוסה בצלקות נפשיות וגופניות, אמנם בריאה אך נטולת רחם, והיא כמהה רק לדבר אחד - להיות אמא.
מכיוון שהיא אינה יכולה ללדת, האופציה היחידה שנותרה לה היא לאמץ.
יונית עוברת "תחקיר בטחוני" תחת עינה הפקוחה של עובדת סוציאלית, היא צריכה לספק מסמכים לרוב ולעשות הכל כדי להוכיח שהיא אם ראויה לילד המאומץ שלה.
היא עוברת תהליך ארוך ומייגע וגם צריכה לבחור ארץ יעד ממנה היא רוצה לאמץ ולבסוף מחליטה שהיא רוצה ילדה מגואטמלה.
כאשר הרגע המיוחל מגיע, לאחר חודשים ארוכים ומורטי עצבים, יונית נוסעת אל הצד השני של הגלובוס כדי לפגוש את ילדתה החדשה.

אני הייתי בהיריון וירטואלי, התינוקת שלי כבר נולדה, אין לי כמעט שום מידע עליה, ולמרות כל אלו אני חשה אותה, מתרגשת מהמחשבה עליה, מתגעגעת לחבק אותה. (עמ' 44)

המפגש בין יונית לבתה (ששמה הוא נטע) מוליד מיד אהבה גדולה אבל האם יונית כבר נחשבת למאה אחוז אמא למרות שנטע נולדה מרחם של אישה אחרת? האם היא אמא מספיק טובה?
יונית מתארת בספרה את החרדות שאופפות אותה סביב הילדה, יש קטע בספר שבו היא מספרת איך קפצה לרגע למכולת השכונתית לקנות טיטולים והשאירה את הילדה עם המנקה של בית המלון בו שהתה ובדרך חזרה היא החלה פתאום להריץ סרטים בראש שנטע נחטפה על ידי המנקה, ברגע שקראתי את זה חשבתי לעצמי: מזל טוב יונית, עכשיו רשמית את אמא! או כמו שאמר פעם מישהו חכם: "ילדים הם טיפה של אושר בים של דאגות".
הנסיעה לגואטמלה הופכת באלגנטיות משבוע אחד לחודשיים מייגעים כתוצאה מעיכובי ביורוקרטיה של מדינת עולם שלישי ובנוסף ישנם קשיי תקשורת של שפה זרה וכלום במערכת לא זז.  הבדידות והריחוק ממשפחתה מקשים על יונית את כל תהליך האימוץ שהיא עוברת וכמעט שוברים את רוחה.
המסע של יונית ונטע לא מסתיים באימוץ והן יעברו יחד עוד תלאות רבות, הרפתקאות מורטות עצבים ורגעים מרגשים בדרכן לאושר המיוחל.

חשבתי שדברים כאלה לא קורים אף פעם, והנה אני עצמי באמצע סיפור שכזה!  צריך לכתוב עלי ספר, באמת! כשאגדל אז אכתוב אותו-אבל הרי אני גדולה כבר עכשיו.. (עמ' 150)

קראתי את הספר בנשימה עצורה, צחקתי ובכיתי, התרגשתי והזדהתי עם תחושת החרדות של יונית כאמא טריה שעוברת תהליך לא פשוט בבדידות מוחלטת.
הספר כתוב בשפה קולחת, מלא בהומור עצמי שגרם לי לא פעם לחייך וכמובן שהיו הרבה קטעים שלא יכולתי לעצור את הדמעות ובקיצור: רוצו לקרוא, מומלץ בחום.

קריאה מהנה

 

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט