סקרנותי עלתה עת ראיתי את כריכת הספר בצבעי שחור ולבן- ניחוח של פעם. התמונה של שני זוגות רגליים הנלכדים בעדשת מצלמה רמזה , לי לפחות, על מסתורין משהו שכן מדוע צלם מצלם רגליים ולא פנים / דמויות?
כשצללתי לקריאת הספר חדר חושך , נזכרתי במצלמה הישנה בבית אימי, מצלמה מיוחדת מימי מלחמת העולם הראשונה (כך נדמה לי)וכך התענגתי לי מדמויותיהם המנוגדות של איתן ומישל.
אתחיל דווקא ממישל ,הצרפתייה, דמות מסתורית, "הארוכה"- כך כינה אותה איתן. על צווארה מצלמה מיוחדת רוליפלקס שמתבוננים מבעד לעדשתה רק ממבט מעלה כלפי מטה ולכן רואים רגליים.. אישה שעדיין לא גיבשה את זהותה המינית. בהיותה צעירה עזבה אמה יחד איתה את צרפת והותירה את אחיה ז'ונתן עם אביה. הפרידה עוררה בה שאלות רבות במיוחד בגיל 15, אז העזה האם לספר כי אביה היכה אותה והתעלל בה לאחר שהבין שיש לה רומן עם אישה. אמה הכירה מישהי , צלמת אשר לימדה את מישל את סוד הצילום במיוחד עם המצלמה המיוחדת. מישל עבדה בגן ילדים כצלמת. ולאחר שעזבה חיפשה עבודה כמטפלת ומצאה די מהר את רונה , ילדה מתוקה שהתחברה אליה מיד.
איתן, מאבטח בדיזנגוף סנטר וסטודנט למתמטיקה, דתי לשעבר. לפרנסתו הנוספת – מצייר דיוקנאות בנחלת בנימין בימי שישי. הוריו לוחצים עליו לחיות חיים סדורים , להקים משפחה ולא פעם מרגיש הוא חצוי בין רצונותיהם ועולמו שלו.
מישל מצאה חן בעיני איתן עוד כשעבדה בגן הילדים. מדי יום הייתה חולפת על פניו ולא ממש שמה לב כי עיניים ננעצות בה. כך הפגיש הגורל בין שתי הדמויות וסיפוריהם הנפרדים החלו להתחבר לאהבה אחת גדולה. סביבם דמויות רקע מעניינות המחדדות אותם ומספרות את האווירה התל- אביבית.
מישל חפצה לאחות את הקרעים עם אחיה שעלה לארץ. האם תצליח? כדי לסגור את סיפור עברה- מתכננת לנסוע לצרפת. איתן נפרד ממנה. האם הפרידה לתמיד? הסוף מותיר את הקורא ללא מילים… בחדר חושך.
