Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
זרה בטנג'יר
סוגות: ,
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2018
מס' עמודים: 287
כשאליס שיפְּלי עברה לגור עם בעלה הטרי בטנג'יר, האדם האחרון שציפתה לראות היה לוסי מייסוֹן. אחרי התאונה שהתרחשה באוניברסיטת בנינגטון, שתי החברות – שפעם גרו יחד במעונות והיו צמד בלתי נפרד – לא דיברו זו עם זו במשך יותר משנה. ובכל זאת, לוסי הגיעה וניסתה לתקן את המעוות ולהשיב את היחסים לקדמותם. אולי אליס צריכה דווקא לשמוח. היא לא הסתגלה לחיים במרוקו, ופחדה מדי לצאת אל השווקים ההומים ואל החום המכביד. לוסי – שתמיד הייתה אמיצה ועצמאית – עוזרת לאליס להגיח מדירתה ולתור את הארץ. אבל עד מהרה משתלטת על אליס תחושה מוכרת, היא מרגישה שלוסי שולטת בה ולוחצת עליה עד מחנק. ואז בעלה של אליס, ג'ון, נעלם, ואליס מתחילה להטיל ספק בכל מה שקורה סביבה: ביחסיה עם חברתה המסתורית, בהחלטתה לבוא לטנג'יר מלכתחילה ובמצבה הנפשי שלה עצמה. זרה בטנג'יר הוא ספר רגיש וחודר, רומן ביכורים שזור להפליא, רווי קסם ודימויים אקזוטיים, מלא פרטים מדויקים וכתיבה משובחת. רומן שיותיר את קוראיו קצרי נשימה. כריסטין מנגן בוגרת קולג' דבלין והחוג לכתיבה יוצרת של אוניברסיטת דרום־מיין, היא מומחית לספרות אנגלית־גותית. "זרה בטנג'יר" הוא הרומן הראשון שלה.

מה יש בחברות בין נשים שמושכת אותי כקוראת? האם זו האינטימיות המיוחדת והשונה כל כך מאינטימיות עם גברים? האם אלה היחסים המורכבים שנוטים פעמים רבות להסתבך?
מצאתי את עצמי קוראת לא מעט ספרי מתח נשיים לאחרונה. חלקם היו טובים וחלקם פחות, אבל נראה שאני עדיין מחפשת את ספר המתח הנשי המושלם. זרה בטנג'יר לא היה מה שחיפשתי. לעתים היה נדמה לי שכן כי ההתחלה הייתה מסקרנת, ההמשך היה אפילו טוב יותר. אהבתי את מרוקו האקזוטית של שנות ה-50 ואת סיפור העלילה שהלכה ונעשתה מותחת יותר בחלקו השני של הרומן, אבל אז הגיע הסוף – ולסוף הזה לא ציפיתי. הוא הפתיע אותי כיאה למותחן, אך לא כל הפתעה היא הפתעה טובה.

עלילת הספר מתרחשת בעיר טנג'יר שבמרוקו בשנת 1956, רגע לפני קבלת עצמאותה מידי צרפת. בעיר שוררת אווירת מחאה, אבל השפעתם של הצרפתים עדיין מורגשת, ונראה שהיא קיבוץ גלויות של אזרחים אירופאיים ומרוקאים. אליס שיפלי, גיבורת הספר, היא אישה צעירה בתחילת שנות העשרים לחייה, ונשואה טרייה לג'ון. אליס התייתמה משני הוריה בגיל צעיר, והיא גדלה אצל דודתה מוד. מוד היא זו שהכירה לאליס את ג'ון, וזמן קצר אחרי היכרותם הם נישאים ועוברים להתגורר בטנג'יר, בדיוק כמו שג'ון תמיד חלם. בניגוד לג'ון, הכימיה של אליס עם טנג'יר אינה טובה. היא אינה אוהבת את החום הכבד, את הצפיפות והלכלוך, ולמעט ביקורים ספורים בשווקים היא כמעט ואינה יוצאת מביתה.

את אליס רודף אירוע טראומתי מימיה כסטודנטית באוניברסיטת בנינגטון שבארה"ב. גם ללוסי מייסון, שותפתה לחדר וחברתה הטובה של אליס מימי האוניברסיטה יש חלק נכבד באירוע שמתגלה באמצע הספר. לוסי היא הדמות הראשית השנייה בסיפור, והיא מספרת אותו בגוף ראשון לסירוגין יחד עם אליס. במהלך הספר אנחנו עדים לשוני הרב בין שתי החברות. אליס היא דמות פסיבית, תלותית, עשירה, שמפחדת לומר את שעל ליבה כדי להימנע מעימות. לוסי היא דמות אקטיבית, דומיננטית, ענייה, עצמאית שעובדת לפרנסתה.

לאורך הספר חשתי שמדובר בשתי מספרות לא מהימנות ולא אמינות, שמסתירות את האמת ומספרות לקורא עובדות שאינן קיימות בסיפור האמיתי. לוסי מחליטה להגיע ולבקר את אליס בטנג'יר, ולנסות לחדש עמה את הקשר בתקווה שתוכל לשחזר את החברות הקרובה שלהן. אבל אליס נותרת מרוחקת ממנה, ונראה שמערכת היחסים ביניהן לא מתקדמת למקום טוב. זהו ספר של נשים ועל נשים, הגברים בסיפור נותרו משניים וכל תפקידם היה לקדם את מערכת היחסים בין אליס ולוסי.

פסק הדין:
נורא רציתי לאהוב את זרה בטנג'יר, באמת. ואכן יש בו דברים שאהבתי: תחושת האסקפיזם שליוותה אותי במהלך הקריאה, הקסם של מרוקו בשנות ה-50 והתיאורים האותנטיים, הניתוח הפסיכולוגי שעשתה הסופרת לשתי הנשים, הדרך שבה היא בחרה לכתוב את סיפור העלילה – שההווה והעבר משתלבים זה בזה לסירוגין, ואת המקוריות של ספר מתח היסטורי. לצערי יש אבל. ההרגשה שלי הייתה שהסופרת כתבה סיפור מעניין עם הקשרים מעניינים בין הדמויות, אבל שהיא פשוט לא ידעה איך לסיים אותו. הסוף הרגיש מאולץ, לא הגיוני ואותי הוא אכזב מאד. הרגשתי שאכלתי עוגה שלא נאפתה עד הסוף: יש את כל המרכיבים הנכונים ולעתים היה לי טעים אך הבצק הלא אפוי השאיר לי טעם לוואי. הבטחה שהוחמצה.

נועה הולצר

אמא עסוקה לזואי הפעוטה, שמצליחה לגנוב קצת זמן קריאה בין 'הופ' ו'לולי'.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן