Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
זרבבל וזלפה
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 28
זרובבל וזלפה הם שני שכנים חסרי גיל או בני כל גיל. הם גרים במקום שיכול להיות כל מקום – והם תמיד מוצאים סיבות לריב… אילו דברים מוזרים ומצחיקים קורים לזרובבל וזלפה כשהם רבים? והאם הם ימצאו בסוף דרך להשלים?

זרבבל וזלפה – קצת קשה לכתוב על ספר שמספר המילים הכולל שלו שווה בערך למספר המילים שצריכים לכתוב עליו. עוד יותר קשה לגבר בשנות השלושים לכתוב סקירה על ספר ילדים. אבל ביקשו ממני…

האמת, כשהציעו לי בפרלמנט לכתוב על הספר הזה אמרתי למה לא. הנה הזדמנות לקבל ספר לילדים שלי ולנסות את זה עליהם בצורה ביקורתית משהו. לא עוד אני בוחר להם מה שאני רוצה, לא עוד הם בוחרים לעצמם מה שהם רוצים. מישהו אחר בוחר עבורם. כמעט כמו מתנה.

והאמת? התוצאה לא משהו. כמי שחונך שלא כל ספר ראוי לקריאה, ולא כל ספר שנכתב לילדים מתאים באמת לכל ילד, פתחתי את הספר לפני שהראיתי לבן שלי. קראתי בו, ותחושה לא נעימה השתלטה בי. משהו בספר היה נראה לי לא שייך. למרות שחששתי להביא אותו לבני, אשתי בכל זאת התעקשה. ואכן, הבן שלי, בן השלוש וחצי, הגדיר את הספר טוב ממני. הוא אמר שזה "ספר של שטויות". ושהוא לא כל כך אוהב את הספר כי יש בו הרבה שטויות. שאלתי אותו אם הוא הבין על מה הספר, והוא אמר לי שהספר על אנשים שעושים הרבה שטויות ובסוף חוזרים להיות אנשים רגילים.

ומה באמת יש בספר? סיפור על שני שכנים שכל היום הציצו זה לזו בחלון והטיחו אחת בשני מילות גנאי שונות. הם רבו והתקוטטו כל היום על שטויות. יום אחד, כשכבר הגיעו למצב של התגוששות פיזית, לפתע הם גדלו והתארכו (בסוג של "פניוקיו") עד שראשם יצא מגג הבניין ועלה לשמיים והם ראו את כל העולם מלמעלה. הם המשיכו להתווכח והם קטנו לגודל מזערי של נמלים. בסוף, הם החליטו להשלים וחזרו לגודל הרגיל שלהם. מאז הם ממשיכים אומנם לריב  אך כל פעם משלימים חזרה במהרה.

אינני פסיכולוג או פדגוג, אבל ממבט של הורה מצוי (ויש שיאמרו פגום) אני חושב שחשוב מאוד להעביר את המסר שלא צריך לריב עם חברים או בכלל, ושאפשר ורצוי להשלים. אולם הדרך בה זה נעשה בספר זה לדעתי לא טובה. ראשית, סכסוכי שכנים זה לא משהו שמדבר לילדים בני 3-4 וכנראה גם לא 5-6. זה לא אומר להם הרבה. לא סתם ספרים דומים נכתבו למשל על חיות או על ילדים שרבים ביניהם. זאת ועוד, ה"עונש" שלה, לגדול ולקטון, יחד עם הציורים הממש לא מחמיאים, עם גרפיקה צועקת תרתי משמע, ואף לעיתים מעוררי סלידה, בוודאי לילדים, זה משהו שלדעתי פחות מתאים לגיל הרך.

רונית חכם ידועה כסופרת ילדים מוצלחת, שהוציאה כבר עשרות ספרים. האמת שפחות נתקלתי בספרים שלה עד כה. אני מקווה מאוד שאת עיקר יוקרתה והכרתה היא קיבלה על ספרים טובים בהרבה מאלה.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן