Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
זיעה
הוצאה לאור:
ספר:
תאריך הוצאה: 2018
מספר עמודים: 218
הקריאה בספר "זיעה" אינה רק התוודעות ליצירה ספרותית מרתקת, אלא בראש ובראשונה פגישה עם מסמך אנושי מפעים. ז'וֹרְזִ'י אָמָאדוּ, אחד מגדולי הסופרים של ברזיל בכל הדורות, פורש ברומן זה לעיני קוראיו מניפה מסעירה המבוססת על אינספור דמויות מרהיבות וחוויות מגוונות שהן חוות. הרומן מאפשר להתוודע לקורות חייהם של נשים וגברים קשי יום הגרים יחדיו בשיכון ענק על מדרון גבעה במרכז העיר העילית סַלְבָדוֹר, בירתה של מדינת בָּאהִיָּה (צפון-מזרח ברזיל). ההתרחשויות ביומיום של תושבי השיכון מיטיבות להבהיר את תנאי חייהם, והיצירה מצליחה לסחוף את קוראיה אל תרבות רחוקה ושונה העשויה בכל זאת להדהד מצבים מוכּרים בקרבתנו. ז'וֹרְזִ'י אָמָאדוּ נולד באִיטָבּוּנָה שבדרום בָּאהִיָּה בתאריך 10.8.1912 ומת בעיר סַלְבָדוֹר, בתאריך 6.8.2001. ספריו תורגמו לשפות רבות ורבים מהם אף עובדו לקולנוע, לתיאטרון, לרדיו ולטלוויזיה. "זיעה", הרומן השלישי שכתב וספרו הארבעה-עשר שתורגם ללשוננו, הוא ספרו הראשון של אָמָאדוּ הרואה אור בעברית בעשור הנוכחי.

עלילת הספר 'זיעה' מתמקדת בשיכון מוזנח בעיר סלבדור שבברזיל שבו מתגוררים דיירים רבים: פורצים ופרוצות, פועלים ורוכלים, חיילים וערבים, מגוון ססגוני של אנשים מכל הצבעים, המינים והסוגים שיומם קשה והם רק מבקשים לשרוד ולחיות כמו כולם בתוך העוני שלהם.
הם חיים בתוך זוהמה ובתנאים מחפירים כאשר חולדות מתרוצצות להם בין הרגליים וריח הזיעה מלווה באופן קבוע את חדר המדרגות.
כל פרק מלווה דמות קשת יום אחרת, חייה העצובים, העוני, הרעב והמחלות, הפשפשים והקרציות אבל לכל אחת מהן יש חלומות ותקוות לעתיד ורוד יותר.

מאה ושש עשרה דירות חדר, יותר משש מאות בני אדם. עולם בפני עצמו. עולם מסריח, בלי תברואה, ללא מוסר, עם חולדות, גסויות ואנשים. (עמ' 9)

אנשי השיכון כבר לא יכולים לסבול את העוני הנורא והרעב, הם רוצים לעשות מהפכה נגד העשירים שמנצלים אותם, שמרוויחים מזיעת אפם אבל אין להם את הכח להתאגד ולעשות את זה אז בינתיים הם ממשיכים לצאת כל בוקר לעבודה ולעשות את הדבר שהם יודעים לעשות הכי טוב: לשרוד!
בקיץ הם סובלים מהחום הנורא ובחורף מנזילות קשות בתוך הדירות הרקובות.
מי שחולה יכול רק לספור את הימים שעוד נותרו לו לחיות כי טיפול רפואי הוא לא פריבילגיה שנועדה לעניים.

מה יעלה בגורלם של אנשי השיכון?

הספר הזה הזכיר לי מאד את הטלנובלות הברזילאיות שהייתי נוהגת לצפות בהן על חיי העוני של האנשים שגרו בפאבלות לעומת אלה שהתגוררו במרכז העיר ונהנו מחיי נוחות. יכולתי דרך כתיבתו של הסופר לדמיין את חייהם הקשים של הדמויות בעלילה וזה היה די מזעזע ומדכא, ממש עלובי החיים-הגרסה הברזילאית.
אחרי קריאת ספר כזה אני רק יכולה להודות כל יום על מה שיש לי, לא קל להיות עני ולא קל לצאת ממעגל העוני ובמילה אחת: עצוב!

קריאה מהנה.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן