זיכרונות מחיים אחרים – סקירה של חוי הראל

מלכתחילה לא תכננתי לקרוא את הספר הזה, משהו בכריכה שלו לא קרץ לי וגרם לי לחשוב שהוא עשוי להיות משעמם, אך בעקבות המלצתה של ידידתי שרה ביטון החלטתי לנסות, מה שהוכיח לי בסופו של דבר שבאמת אסור להסתכל בקנקן…

הספר פותח במציאתה של קופסה שחורה של טיסה שנעלמה לפני שלושים שנה, ובאמצעותה מנסים לשחזר מה עלה בגורלו של המטוס ובגורלם של הנוסעים.
הקופסה משפיעה על חייו של דייב, ולסירוגין מסופר הסיפור שלו:
דייב הוא רווק מבוגר ובודד, הוא אומץ בגיל קטן ומאז ילדותו סובל מחרדת נטישה. מסיבה לא ברורה, במקביל למציאת הקופסה השחורה, בהיותו אי שם בלונדון,  הוא מתחיל לחוות זיכרונות של אדם בשם פיטר, זיכרונות מלפני כשלושים שנה.

פיטר הוא גם רווק בודד, למחייתו הוא עוסק בניקיון של בתים שנמצאים במצב מזעזע, הוא מנקה אחרי גופות שנמצאו לעתים גם אחרי חודשים או שנים. באחת הפעמים בהם הוא מנקה בית של מת, הוא מגלה כי מאחורי אחת האסלות, בתוך הריקבון והלכלוך  גדל פרח יפיפה. מאותו רגע  הוא מחליט לחקור את עולם הפרחים, ומחפש חומר עליהם בספריה. באחד הספרים בספריה הוא מוצא מכתב אהבה רומנטי הממחיש את האהבה באמצעות פרחים נדירים ומיוחדים.
ההתעניינות שלו בנושא הולכת וגוברת והוא מחליט ללכת לקבוצת מפגש בנושא פרחים, שם הוא מתיידד עם אחד האנשים שגם חובב פרחים ויחד הם מחליטים לנסוע ברחבי העולם ולאתר את הפרחים הנדירים הרשומים במכתב.

לפיטר ודייב יש קווי דמיון משותפים, שניהם אנשים בודדים, לדייב אין משפחה כלל ולפיטר יש רק אחות.
דייב עובד כמוקדן של שירותי עזרה ראשונה ולפיטר יש חברת ניקיון עצמאית ולשניהם יש חיים שגרתיים ומאורגנים, שמתערערים בעקבות הנסיבות: פיטר בעקבות גילוי הצמח ודייב בעקבות כאבי הראש והזיכרונות של פיטר שעולים לו כל הזמן.

זהו ספר עם סיפור שונה ולא שיגרתי, הוא קצת דמיוני אך אפילו אני שפחות מתחברת לסגנון, נהניתי לקרוא אותו.
העלילה מעניינת, אם כי לעתים תיאורי הפרחים היו מעט מפורטים מדי. יש בספר חלקים מרגשים והדמויות בו אנושיות ומחולקות פחות או יותר ל"טובים" ו"רעים".
הדמויות של פיטר ודייב אנושיות, מעט אבודות ולעתים מעוררות רחמים. דמותו של דייב במיוחד נגעה לליבי לאור סיפור חייו הטרגי והאבדנים הרבים שחווה.

בשורה אחת: ספר על התמכרות לפרחים, אך מסתבר שלא כל הפרחים נועדו ליופי, יש גם כאלו שיכולים להרוג…