זיכרונות חיים
לאחר חג הפסח מתחילים "עשרת ימי תשועה" מיום השואה ועד יום העצמאות. מצאתי את עצמי תרה אחרי תיעוד ועוד תיעוד של שורדי השואה . עוד כעשור כבר לא יהיה תיעוד חי ממקור ראשון. טוב הדבר כי סיפורם של השורדים יישמר וייכתב למען הדורות הבאים. הספר "זיכרונות חיים" מתעד את סיפורה של חנה דיסטנפלד ילידת כפר קטן ברומניה . את סיפורה המטלטל שנכתב ברומנית, תרגמה בתה יונית קפלן.
חנה נולדה זמן קצר אחרי מלחמת העולם הראשונה. אמה היתה אדוקה בדת ואילו אביה היה אדם משכיל ,רב כשרונות, ניחן בחכמת חיים ופתוח בדעותיו. בהיותה בבי"ס יסודי הבחינו כי "יש לה ראש" וצירפו אותה ל"חידר" – שם למדה את האלף בית ולקרוא בעברית. אביה שינה את תעודת לידתה כדי שתכנס לביה"ס יסודי כבר בגיל שש. במהלך כל שמות לימודיה היתה חנה מצטיינת וזיכתה את בית ספרה בהצטיינות ארצית בכתיבה יוצרת. לצד לימודיה היא פיתחה את כשרון התפירה שיעזור לה בעתיד בתקופות הקשות של חייה. חנה היתה בחורה יפיפייה . בתום לימודיה נסעה לעיר הגדולה צ'רנוביץ כדי להתמקצע במקצוע התפירה. די מהר היא מבינה שעליה לשרוד לבד ולעבוד בכל עבודה שתיתן לה שכרה. במהלך חייה פגשה את סמי שרף אשר מוצאו ממשפחה די אמידה אשר מחזר אחריה ברכות ובאדיקות. בצר לה שבה לביתה לסעוד את אביה האהוב ביומו האחרון. אמה ברכה אותה ואת סמי בברכת האירוסין . לא קלים היו חייה בבית הוריו של סמי , שם התגוררו לאחר נישואיהם. בנה בכורה נפטר ומותו השפיע קשות על חנה. בנה השני נולד והיא שמרה עליו מאד ובתוך זמן קצר נולד גם בנם השלישי.
מלחמת העולם השניה היתה בעיצומה. יולי 1941 . הגרמנים פולשים לרומניה . כשהיא רק 3 שבועות אחרי לידה וגופה כואב ודואב , נאלצת חנה ושני בניה יחד עם חמיה וחמותה לנדוד כדי למצוא מפלט. הם הולכים שעות רבות בדרכים, תשושים ורעבים. חמיה הצליח להבריח כלי כסף שסייעו בעדם לשרוד . כפית כסף תמורת ככר לחם. מה עולה בגורל המשפחה? כיצד התמודדה עם האובדן שבדרך? איך שורדים את התופת?
סיפורה של חנה כתוב כעדות ממקור ראשון, שפה עשירה ואוטנטית . בהחלט יכולתי לראות מבעד למילים ולחוש באותם רגשות שהיא מעבירה לקורא. בכריכת הספר המצמררת מוצגת תמונתה.
ברבות ימיה קמה חנה כעוף החול מהאפר ומשקמת את חייה ומגשימה את חלומה להגיע לארץ ישראל. ללא ספק ספר עדות חשוב ומומלץ מאד.
