"ז'ול" עוסק בנושא פחות נפוץ בספרות – עולמם של כלבי הנחייה. ז'ול הוא כלב הנחייה של אליס העיוורת. הוא מלווה אותה לכל מקום ומשמש לה כעיניים. הם ממש גוף אחד. יום אחד הם מגיעים לשדה התעופה על מנת לטוס לניתוח שישיב לאליס את מאור עינייה. בשדה התעופה אחד המאבטחים מסרב להעלות את ז'ול למטוס והכלב מתעצבן. באותו רגע נחלץ לעזרת השניים זיבל.
זיבל הוא גבר בן 42 שחייו התפספסו. זוגתו עזבה אותו זה מכבר, הפטנט עליו הוא עובד לא ממריא, הוא גר בדירה קטנה ועובד כמוכר מאקרונים בשדה התעופה. ברגע שהוא רואה את אליס הוא מתאהב בה במבט ראשון ומחליט לעזור לה ולז'ול בהצלחה מרובה.
לאחר שהניתוח של אליס מצליח היא נאלצת להיפרד מהכלב שלה שעובר לידיו של עיוור אחר המתעלל בו. ז'ול בעל התושייה מחליט לברוח מבעליו החדש ומגיע לזיבל. אחרי שהכלב גורם לו לאבד את עבודתו ומקום מגוריו מבין מוכר המאקרונים שעליו לתת לז'ול להוביל אותו לאליס ולאחד ביניהם מחדש.
דעתי על הספר
"ז'ול" הזכיר לי בעלילתו את "מישהו לרוץ איתו" של גרוסמן, גם שם ישנה כלבה המכריחה עובר אורח תמים למצוא את בעליה האבודים. מעבר לזה שני הספרים שונים.
העלילה מסופרת בשני קולות – פעם זיבל ופעם אליס. למרות שבתחילת כל פרק לא מצוין מי הדובר ניתן לזהות בקלות. לפני שהתחלתי לקרוא חשבתי שהעלילה כולה מסופרת מפיו של ז'ול. מהר מאוד התבדיתי ובהתחלה זה היה חסר לי, אך התרגלתי. מה גם שהכלב הוא דמות מרכזית ומאוד נוכחת בעלילה, לפעמים יותר מהדמויות האנושיות שבה. הסופר בחוכמתו העניק לו תכונות אנושיות שחלקנו היינו שמחים לקבל ובראשן תושייה. אני לא חסידה גדולה של כלבים ומעולם לא היה לי אחד, אבל ז'ול בהחלט נכנס לי ללב וריגש אותי.
מדובר בספר מתעתע מעט שכן עפ"י הכריכה הוא מרגיש כמו רומן רומנטי קליל אבל הוא לאו דווקא כזה. הוא עמוק יותר מזה ועוסק בנושאים כואבים ורגישים. למשל יחסים בין אנשים, עולמם של העיוורים וכלבי הנחייה שלהם אלימות וחולי. גם דמויותיהם של אליס וזיבל הנראות בהתחלה מאוד שטחיות מתגלות כדמויות עגולות ועמוקות.
אז כן מדובר במקרה קלאסי שאין לשפוט ספר עפ"י הכריכה שלו וטוב שכך. מי שיקרא את ז'ול יגלה ספר עמוק, משעשע, כואב לעיתים ושמח לעיתים וגם יפגוש חבר חדש, שעיר ופיקח שלוקח את חייו ואת גורלו בידיו. ספר מקסים לא לאוהבי כלבים בלבד.
