חייה של תמר מקבלים תפנית שהיא לא האמינה לעולם שהם יקבלו. הבוסית המפלצתית שלה פועלת לפיטוריה לאחר שזו העיזה להרים את קולה מולה בישיבת צוות. תמר, שניהלה צוות ביד רמה ובצורה מרשימה, מפוטרת ונדרשת לפנות את משרתה עוד באותו היום בלי הכנה מוקדמת.
ואם כל זה לא מספיק, היא צריכה להתמודד עם אימה, שמאמינה שאין שני למצוינות, לאחיה הקטן והציניקן שחושב שהכל מגיע לו ועם היחסים עם בעלה שנדמה כי נקלעו לסערה גדולה ביותר.
באחד מימי הבטלה שלה, תמר מוצאת את המצלמה שהיא הזניחה מזמן. היא מחליטה לצאת ולצלם קצת, דבר שלא עשתה זמן רב. בשיטוטיה מגיעה תמר לדרום העיר ליד בית לנערות במצוקה. שם תקרית עם חלק מהנערות מפגישה אותה עם אבנר, שף של מסעדה מצליחה שמעביר סדנאות בהתנדבות במרכז לנערות.
החברות שנרקמת בין השניים מובילה את תמר להעביר סדנת צילום במרכז לנערות ולאט לאט היא נקשרת למרכז יותר ויותר, במיוחד למיני בית קפה שהן מתפעלות במרכז.
עם כל זאת, החיים של תמר עדיין אינם מאירים לה פנים, שאלות רבות לגבי תחום עיסוקה עולות בראשה, היא לא בטוחה שהעולם הזה מתאים לה, בייחוד לאחר שראתה כי על פי גחמה של עובד זוטר שמקורב לצלחת, ניתן להעיף עובדים מסורים שמשקיעים את הנשמה בעבודה. בתוך כל הסאגה הזאת אביה מקבל התקף לב, וחייה נסובים סביב בית החולים והחלמתו של אביה, ועם כל זה לא מספיק, בעלה, דורון, מפיל עליה פצצה שמטלטלה אף יותר את עולמה, ומאיימת לפרק את חייה לגורמים.
תמר מתמודדת עם קושי אחר קושי, ומגלה נחישות אין סופית להחזיר את חייה למסלולם הבטוח והטוב.
"זה לא חייב להיות ככה" זה ספר הביכורים של לי רווה. העלילה של הספר קולחת וקל להתחבר לדמות של תמר, לכאוב איתה ולשמוח איתה. חלק מקווי העלילה היו דיי צפויים, ועם זאת היה כיף לקרוא את הספר, הוא קליל ויש קווי איפיון רבים לכל דמות, מה שהופך את העלילה למעניינת.
בקיצור, דרמה קלילה שכיף לקרוא.
