Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
זה לא היה אותו הגשם
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 256
שלושים שנה לאחר שעלתה לישראל מחליטה ליה לטוס בחזרה לארגנטינה, לעיר הולדתה בואנוס איירס, ובאמתחתה כרטיס לכיוון אחד. מה גרם לה לצאת לנסיעה חפוזה כך פתאום, באמצע החיים? האם הרִיק שהשתלט על חיי הנישואים, האבל על מות אמה, הגעגועים העזים למולדת שממנה נקרעה בנסיבות טראומטיות? היא יוצאת למסע חיפושים אחר פַבְּיוֹ אהוב נעוריה, שנעלם בתקופת הדיקטטורה הצבאית. משוטטת ברחובות בואנוס איירס, אוספת פיסות מידע מאנשים שהיא פוגשת בדרכה. אך האם תצליח לחבר אותן לתמונה שלמה? האם תטעם שוב אהבה? מבולבלת, תמצא עצמה במחוזות רחוקים, פיזיים ונפשיים, כאלה שלא חלמה כי תגיע אליהם. אחד מהם הוא רִיבֶרָה, עיירה יהודית באמצע הפמפס שאליה הגיעו סביה שברחו מהפוגרומים במזרח אירופה. בעיירה הנשכחת הזאת ייפתח בפניה צוהר אל העבר של משפחתה ואל ההוויה של הקהילה היהודית בארגנטינה בהתהוותה. ולאורך כל המסע מילותיו של דוד רודולפו מהדהדות בתוכה: "כולנו עקורים, אַנָּלִיטָה. סבא וסבתא שלך נעקרו מאירופה, אני מהפמפס, ואת מכאן. כולנו עקורים."

אנאליה (ליה) מחליטה באמצע החיים לעזוב את בעלה ואת ילדיה הבוגרים ולצאת למסע שורשים בארגנטינה.
בעת שהייתה בארגנטינה היא מנסה להבין מה קרה לפני 30 שנה שגרם להוריה לשלוח אותו במהירות יחד עם אמה לישראל? מה קרה לאהבת נעוריה- פביו שנעלם ללא זכר? ומה עם משפחתה שנשארה שם?

ליה נוסעת להתעמת עם העבר שלה, אך בעיקר עם ההווה – האם טוב לה בחייה? האם טוב לה בזוגיות שלה? נדמה כי היא מחפשת משמעות וטעם לחייה.

התקשיתי להתחבר לדמותה של ליה. היו בספר קטעים בהם התנהגותה נראתה לי חסרת אחריות, כאילו היא פועלת מתוך אימפולסיביות מעט ילדותית, ללא מתן הסברים לסובבים אותה ולאהוביה, מחליטה להתנתק ולהיעלם ולגרום לדאגה אולי מיותרת.

ארגנטינה מתוארת כארץ שסועה המחולקת לאזורים של מעמד גבוה ומנגד מתוארות השכונות העניות והמשפחות שאוספות וחיות מקרטונים. כל זאת על רקע ההיסטוריה האפלה של המדינה הזאת – תקופות בהם נעלמו אנשים, עונו והומתו.

חובבי השפה הספרדית יהנו מהספר השזור בביטויים מקומיים. אני מניחה שגם אלו שנולדו או ביקרו שם ייהנו מתיאורי הערים והנופים.

סה"כ הספר נחמד וכתוב יפה, אך לצערי הוא לא הותיר את חותמו עלי.

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן