את הספר הקודם שקראתי (או יותר נכון את הספר שניסיתי לקרוא) נטשתי אחרי 150 עמודים. התאכזבתי מעצמי ומהספר מאחר והיה מדובר בספר שהמליצו לי עליו רבות ואני לא הצלחתי להתחבר. התחלתי לחשוב שמדובר בי ולא בספר…הפעם אחר משהו קליל, חשבתי לעצמי. ו "זה הולך לכאוב" קרא לי מהערימה – וטוב שכך.
הספר שלפנינו זה לא עוד ספר רגיל. אדם קיי כתב בשנות ההתמחות שלו בבית החולים במחלקה הגיניקולוגית בעיקר, את קורותיו בכל משמרת. הוא תעד את המקרים המעניינים והפיקנטים (ותאמינו לי שהיו לא מעט) וכתב ספר מצחיק, שנון ומשעשע.
אדם קיי מספר על לא מעט קטעים מצחיקים בספר, כל מיני סיטואציות מצחיקות לדוגמא כשאמר למטופלת שהם צריכים להשתמש בקונדום ורק שהגבר נהיה אדום הוא הבין שמדובר באבא שלה.
הוא מספר על אכזבות ועל הקושי לאבד מטופל ועל המחיר שהמקצוע גובה ממנו – אי הקמת משפחה. אדם קיי מספר שלא בחר להביא ילדים לעולם מחר וידע שלא יהיה פנוי לספר להם סיפורים לפני השינה ולהתראות איתם כמו שצריך..הוא סיפר על אחד מהקולוגות שלו שלא יכל להיות נוכח בניתוח חירום של הבן שלו מאחר ולא מצאו לו מחליף. "אתה נעשה מומחה בתעדוף בעבודה ובה בעת נעשה גרוע יותר משהיית בחיים האמיתיים".
הספר מוגדר כספר עיון, אין בו עלילה. למרות שאני לא קוראת בדרך כלל ספרים כאלו הספר הזה חשוב מבחינתי בעיקר כדי ללמוד ולהעריך את עבודת הקודם של הרופאים ושל מי שעובד במערכת הבריאות. כל הסיפורים הקטנים שמסופרים בהומור ובשנינות מביאים תמונה לא פשוטה של המציאות שלהם.
נהנתי מאוד מהספר, צחקתי והירהרתי בסיפורים השונים שהזכירו לי לעיתים סיטואציות שאני נכחתי בהן. ממליצה לכם בחום לא לפספס את הספר המיוחד !
