זהו יומן תיעודי של סטאז'ר עד היותו רופא מומחה לגינקולוגיה, במסגרת שירותי בריאות כללית באנגליה. חשוב ביותר להבין את המערכת הכללית שמאחורי המדים של הדוקטור ולהבין שקודם כל עומדים מאחוריהם אנשים, על האנשים האלה מוטל עומס רגשי, הם נושאים באחריות לחיים ומוות של המטופלים שלהם והאם הם באמת מתוגמלים על כך?!
פעם כל אמא יהודיה חלמה שהבן שלה יהיה רופא, היום כל אמא רוצה שהבן שלה יהיה מפתח אפליקציות. אחרי קריאת הספר תבינו גם למה?! המסלול של אדם קיי היה ידוע מראש, עוד בהיותו נער כל המשפחה שלו הלכו להתמחות בתחום הרפואה, אז זה היה די מובן מאליו שגם הוא ימשיך בדרך המלך. להיות רופא זה בראש ובראשונה שליחות גדולה, אך אין תגמול בשכר לעומת ההשקעה. מי שרוצה כסף גדול שיבחר מסלול של רו"ח, מחשבים או הייטק.
אדם קיי, פותח בפנינו צוהר לעולם הרפואה לשעות עבודה מטורפות של 97 שעות בשבוע, משמרות כפולות ומכופלות בגלל חוסר כוח אדם. הספר מלא באנקדוטות מצחיקות ומכאיבות.
בתי החולים מחייבים כל סטאז'ר, מתמחה או רופא לתעד רישום של מקרים רפואיים שטופלו ע"י ידם. אדם קיי, לא רק תיעד את החוויות הרפואיות האלה אלא הרחיק לכת וכתב יומן אישי בו הוא מספר את כל המקרים המשעשעים והכואבים בכל משמרת שלו. היו תקריות מצחיקות, אירועים שיגרתיים וגם כמובן הבירוקרטיה הלעיתים מתישה של בתי החולים. המטרה העיקרית של הספר היא לתת כבוד ראוי לכל המטפלים במערכת הבריאות, אלו שאנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו, אלו שלעיתים האזרחים (אנחנו) מרגישים אחראים על המשכורות שלהם כי אנחנו משלמי המסים. אחרי שתקראו, תבינו כמה קשה הם עובדים וכמה הם באמת לא מתוגמלים ותתביישו לחשוב שאתם (אנחנו) משלמים כל כך מעט ביחס לתמורה שהם נותנים. מי הם? הרופאים/ות, אחים/ות, מיילדות, הרוקחים, הפיזיותרפיסטים והפרמדיקים (ובכלל כל המטפלים) חשוב לתת להם את הכבוד הראוי והערכה לעבודה שלהם, שהיא שליחות של ממש!
הספר לא קל לקריאה יש הרבה דם, וסיפורים קצת לא נעימים: מיון, חדרי ניתוח, חדרי לידה, מקומות לא כל כך ידידותיים שלא כדאי לבלות בהם אם ממש לא מוכרחים, אבל אם בכל זאת הגעתם סימן שאתם חולים, נכון ששעות ההמתנה ארוכות, ועד שהרופאים כבר סוף סוף מקבלים אתכם אתם עייפים זיכרו שהם לא פחות!
שורה תחתונה
ספר חובה לכל אזרח שאי פעם נעזר בשרותי הבריאות, (בעצם מי לא) זהו ספר הוקרה לכל המטפלים באשר הם, זהו ספר נורא, כואב ומצחיק בעת ובעונה אחת. ההומור שחור ובוטה אבל בכל זאת צחקתי.
מאחלת הרבה בריאות לכולם.
קריאה מהנה.
