Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
זה הולך לכאוב
תגיות: ,
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 244
בשנת 2010 החליט ד"ר אדם קיי להתפטר מעבודתו כרופא מתמחה ולהפוך לקומיקאי (ההורים שלו לא סולחים לו על זה). כעבור מספר שנים, כשקיבל את ההודעה הרשמית מהמועצה הרפואית הבריטית על כך ששמו הוסר מרשימת הרופאים, החליט לעשות סדר בארגזים ששמר מתקופת הכשרתו ומצא שם יומנים שכתב בחשאי – יומנים בהם תיעד את חוויותיו כרופא צעיר בקו החזית של שירותי הבריאות הבריטיים. כך בא לעולם זה הולך לכאוב – ממואר מצחיק עד דמעות וקורע לב לסירוגין, שמאפשר לקוראים הצצה חד פעמית לנעשה בבתי החולים מבעד לעיניו של רופא מתמחה. זה הולך לכאוב זכה להצלחה יוצאת דופן בבריטניה ומחוצה לה מיד עם צאתו לאור: הוא שהה במשך 7 חודשים במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הסאנדיי טיימס, זכה בפרס הספרות הלאומי של בריטניה בשלוש קטגוריות שונות ואף עובד למופע סטנדאפ מצליח שממלא אולמות ברחבי בריטניה. בימים אלה החלה העבודה גם על סדרת דרמה בת 8 פרקים בהשראת הספר, שתופק על-ידי הבי.בי.סי.

מאז ומתמיד הערצתי אנשים שהחליטו מרצון ובדיעה צלולה להפוך להיות רופאים. הלימודים ארוכים, קשים ויקרים, העבודה כסטאג'ר היא סביב השעון ומי בכלל יכול לעמוד בפני דם, מזרקים ואנשים חולים כל היום? רק יחידי סגולה.
בשנת 2010 החליט אדם קיי שהוא מתפטר מעבודתו כרופא מתמחה בבית חולים בלונדון והופך לקומיקאי.
לאחר שעשה סדר בניירות שלו הוא גילה את כל היומנים שניהל על החולים שלו במהלך עבודתו כמתמחה וכל זה הפך לספר המדובר שעמוס בסיפורים מצחיקים, מרגשים, עצובים ומזעזעים.
התואר היוקרתי "רופא" נשמע משהו שכל אחד היה נכסף אליו אבל בעולם המעשי זאת עבודה קשה ותובענית וכמעט ולא מתגמלת.
מסתבר שהמציאות בעולמם של הרופאים המתמחים לא רומנטית כמו פרק בסדרה 'האנטומיה של גריי'.
בתקופת הסטאג' אדם נע בין הצלת חיים למחסור קשה בשעות שינה, ובתוך כל הקלחת הזאת הוא צריך להיות מקצועי וסופר אנושי ורגיש כלפי הפציאנטים שלו.
אדם כל היום רץ ממיטה למיטה ומחולה אחד למשנהו ומתעסק ב"כיבוי שריפות" שלא נגמרות לעולם כי החיים קצרים והחולים מתרבים ועדיין הוא מצליח לשמור על חוש ההומור הבריא שלו.

כל משימה שנותנים לי לעשות היא שריפה שלוקח לי לפחות רבע שעה לכבות, ובכל חמש דקות פורצת שריפה חדשה במקום אחר, אז קשה לומר שאני עומד בקצב. (עמ' 40)

בשנת 2005 אדם בוחר להתמחות במחלקת מיילדות וגניקולוגיה (כמובן שמיד עלה לי לראש ד"ר אלכס קראב מ'האנטומיה של גריי').
אדם מתמודד עם ניתוחים קיסריים, סיבוכים שונים בהריון ובלידה, דימומים, הפלות וכל מה שרק נשים עם רחם יכולות לעבור (רק מהתיאורים הרגשתי שאני עומדת להתעלף).
כעבור שנה, אדם מתחיל את שנת ההתמחות השניה שלו בבית חולים אחר.
אדם עובד בלי סוף, אין לו רגע לנשום ואפילו לא את הפריבילגיה להיות חולה (יש בספר תיאור שלו כשהוא ביום מחלה שקרע אותי מצחוק, או כמו שאומרים אצלנו: אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק) ושלא נדבר על לנהל זוגיות נורמלית.
ובתוך כל הטירוף הזה מחכה בקצה הדרך משכורת זעומה שלא מצדיקה את שעות העבודה הרבות (לפחות באנטומיה של גריי הם מקבלים משכורת של שחקנים שזה לא מעט) וכמו שאני תמיד אומרת: טכנאי מחשבים שמטפל בוירוס במחשב מקבל לשעה יותר מרופא מתמחה שמטפל בוירוס של חולה אנושי.
אחרי כל התלאות האלו, אני מתחילה להבין למה אדם החליט להפוך לקומיקאי במקום רופא, לפחות בסוף הערב מחכים לו אנשים שמחים מצחוק ולא מתים מסבל.

הספר הזה סיקרן אותי מאד, תמיד עניין אותי מה קורה באמת מאחורי הקלעים בעולמם של רופאי בתי החולים.
אישית, אני מעריצה את אדם שהחזיק מעמד שש שנים כמתמחה במחלקות בבתי חולים, אני לא הייתי שורדת יום בעבודה מטורפת שכזאת ואם קודם היתה לי הערצה כלפי הרופאים והאחיות שעושים עבודת קודש, אז אחרי הספר הזה ההערצה שלי כלפיהם רק התעצמה.
הספר היה הומוריסטי, שנון ואין ספק שאין לאדם פרות קדושות, הוא מדבר על הכל וצוחק על הכל, גם על דברים אינטימיים מביכים שבדרך כלל אנשים מעדיפים לא לדבר עליהם. אהבתי לקרוא על המונחים הרפואיים בתחתית העמודים, תמיד הסתקרנתי בכל מה שקשור ללידות. הספר הזה הצחיק אותי, אפילו היו קטעים שהזלתי דמעה – מומלץ לקריאה (גם לבעלי לב חלש).

קריאה מהנה.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן