נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני מסכימה עם כל מילה שכתובה על גב הספר ובתוך הספר בתור חוות דעת על הספר.
כתיבה תמציתית וממוקדת ( טוב לאיזה מתמחה יש זמן מיותר). ציניות וסרקזם במיטבם. צחוק ועצב משמשים בעירבוביה. אין רגע דל.
מכירים את הסיטואציה שמישהו נופל וזה ממש מצחיק אתכם? לא נעים לצחוק ובכל זאת מתגלגלים מצחוק? אז ככה הספר.
"כדי להיות רופא מעולה אתה זקוק למשהו שאי אפשר לרכוש מספרי הלימוד: לב גדול ואבי עורקים מורחב שכמויות עתק של חמלה ונדיבות לב זורמות בו."
ד"ר אדם קיי התמחה בתחום המיילדות, הפיריון ורפואת נשים אך לאחר 6 שנים של התמחות פרש ועזב לחלוטין את עולם הרפואה.
כעבור מספר שנים קיבל הודעה מהמועצה הרפואית הכללית כי שמו הוסר ממרשם הרופאים, מהלך זה גרם לו ללכת ולשלוף את הארגזים מאותה תקופת התמחות ולחשוף את היומנים אותם ניהל.
הספר אכן מוגש כמו יומן. מחולק לתאריכים, גדוש בסיטואציות. חלקן מצחיקות, חלקן הזויות לחלוטין וחלקן עצובות, כמובן. בנוסף מצורפות המחשבות שלו על אורח חייו של מתמחה. על שעות העבודה הלא רציונליות, על חיי חברה, משפחה וזוגיות. לגמרי לא פשוט.
"תהומות של עצב הן המחיר שמשלמים על פסגות של שמחה"
מחלקות נשים ומרפאות פיריון יכולות לספק המון רגעים של אושר וסיפוק שנותנים אנדרנלין ותחושה שכל המאמץ היה שווה אבל לצערנו יש גם מקרים הפוכים של עצב, אובדן ושכול, וכך לקראת סוף הספר אנו נחשפים למקרה הקשה שגרם לד"ר אדם קיי להוריד את החלוק ולתלות את הסטטוסקופ. כנראה שאין רופא שלא היה לו מקרה של אם ואילו. יש החושקים שיניים וממשיכים ויש שהנטל כבד עליהם.
הספר אומנם נכתב ברוח הומוריסטית – צינית אך יש בו לא מעט ביקורת על הממשלה ומשרד הבריאות בבריטניה על היחס לרופאים ולמתמחים, והמצב בארץ לגמרי לא שונה מהמתואר בספר. לצערנו.
"רפואה זה לא מקצוע שנכנסים אליו כי סימני דולרים מסתובבים לך בעיניים, גם אם מדי פעם צץ איזה פוליטיקאי ציניקן שטוען אחרת."
שתהיה לכם קריאה מאירה!
*אזהרת טריגר. כאמור, מרבית הסיטואציות לקוחות ממחלקת נשים. לטוב ולמוטב. יש נשים שאולי ירגישו לא בנוח או שזה יעורר אצליהן מחשבות או רגשות שליליים.