Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ופלים לימון
קטגוריה:
תגיות: ,
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 320
המקום שבו למד אהרון שנתיים לפני הצבא היה ישיבה ככל הישיבות, עם שלטים מצחיקים בפינת הקפה ודפי מקורות מפוזרים על פני כל השולחנות ומישהו שדופק על הסטנדר וצועק "אבל ר' חיים לא חשב ככה!" כיוון שכך, לא היו בה בנות כלל ועיקר ובמקומן היו אלוהים ואנשים שמאוהבים בו, אלא שהוא, כדרכו של אלוהים, לא שם לבו אליהם. ומה לעשות שגם בדייטים מצא אהרון שהוא יוצא עם בחורות שמאוהבות באלוהים. וכל הזמן חשב שהוא צריך איזו בחורה שאפשר לדבר איתה וזה הכול, לא צריך שום דבר, לא צריך מישהי שמפחדת מהמוות ולא מישהי שמחפשת בספרים כמו הרב קוק או ר' נחמן מברסלב ולא מישהי שקוראת שירים עצובים מאוד בספרים קטנים שהיא מניחה ליד המיטה לפני שהיא מורידה את המשקפיים. ליאת מתלבטת עם מי לעשן את הג'וינטים שקיבלה במתנה; יניב מתבקש לבצע קסם מטריד, אך עסוק יותר בבעיות עם ועד הבית; דפנה (המכונה פונפון) מתבקשת לוותר על מיטת ילדותה; הדס יודעת שהנסים שהיא מחוללת מאיימים לרסק את נישואיה הנינוחים; שמואל ואברם אינם יודעים היכן יניחו עציר אריתראי פצוע; מרים תוהה מה יחשבו אלוהים ואהרון, בעלה המנוח, על האפשרות שתמצא אהבה חדשה לעת זקנה; והרב בני יוצא להרפתקה בלשית. כל אלה ואחרים, גיבורי ופלים לימון, אוסף סיפוריו של יהודה גזבר-פניגשטיין, מיטלטלים בין תביעותיו העיקשות של הגוף לכמיהותיה הדקות של הנפש – ומתוארים כולם בעט חדה ובמבט אוהד ונוקב, בהומור ובכובד ראש, ובעושר סגנוני ולשוני יוצא מגדר הרגיל.

אפתח בכך שאת המחבר, יהודה גזבר, אני מכיר לא מהיום. זה שנים שהוא כותב ומפרסם כתבות, מאמרים ובעיקר סיפורים, ובשנים האחרונות גם מעביר סדנאות כתיבה מסוגים שונים. את יהודה הכרתי לפני כמה שנים כשלמדנו יחד בבית ספר לקולנוע "מעלה". חלק מהסיפורים המופיעים בספרו החדש נכתבו ו/או הוקראו במסגרת תרגילים שהיו לנו בלימודים. חלק אחר פורסמו בעבר בדף הפייסבוק ובבלוג הפורה שלו ובמקומות נוספים אחריהם אני עוקב בנאמנות. ובכל זאת, כבר לפני שנים הפצרתי בו, וכמוני עוד רבים שיוציא ספר. זה היה עניין של זמן וכעת, לאחר שנים של המתנה, הוא הוציא את ספרו הראשון סוף סוף. אגב, יש לו עוד שני רומנים ארוכים בתהליכי כתיבה ועריכה.

ככלל, ידוע הוא שבארץ לפחות, הקוראים פחות אוהבים סיפורים קצרים. למרות שיש לא מעט תחרויות בנושא, מרבית הספרים למבוגרים שיוצאים ומכילים בתוכם מקבץ סיפורים קצרים לא מצליחים להתרומם. בודדים הם אלו שאכן הצליחו, כאשר למעשה רובם ככולם הוצאו על סופרים שסיפוריהם כבר פורסמו במקומות אחרים, כמו במקרה שלפנינו. איכשהו, מלבד הספר הזה, בחודש האחרון יצאו עוד כמה וכמה ספרי סיפורים.

בכל אופן, לספר עצמו. בספר מופיעים עשרות סיפורים ולסיום נובלה אחת מעט ארוכה יותר – כאשר הנושא החורז את מרבית הגיבורים ו/או גיבורי המשנה זה השתייכותם באופן זה או אחר לחברה הדתית באיזשהו מקום על הרצף. החל מדתל"שים ומסורתיים וכלה בבחורי ישיבות חרד"ליים. לא פעם ולא פעמיים חוזר הנושא של התמודדויות שונות בנושא הדתי, כאשר בראשם עניין השמירת נגיעה. בכמה וכמה מן הסיפורים מופיע הקושי בשמירת נגיעה, ובפרט שככל שהגיל עולה, הקושי לשמור נגיעה יורד, ואכן גם מספר שומרי הנגיעה בפועל יורדים. לא פעם ולא פעמיים הגיבור או הגיבורה מתחבטים בסיפור אם להמשיך לשמור, או לחילופין לחלל שבת, להתחיל לעשן, או באופן כללי- לעשות משהו שהיה עד לפני רגע בגדר "טאבו" ועכשיו פתאום דחף מסויים – פנימי או חיצוני – מדרבן אותם לשבור את המחסום ולעשותו.

כמו כן, בספר עולה המון ביקורת, בתוך ובין השורות, על דברים רבים בתוך המגזר הדתי מעבר לשמירת נגיעה ולענייני צניעות, רווקות מאוחרת, כמו למשל הפער של בחור שיוצא מישיבת הסדר לצבא ו/או ללימודים אקדמיים לעומת הרבני שלו או חבריו שנשארו בישיבה. כמו גם נושא התפילה והיחס אליה, היחס ללהט"בים בתוך העולם הדתי, לעישון סמים, לשתיית אלכוהול, ולדברים רבים נוספים. במהלך קריאת הספר, כמי שמכיר את המגזר מבפנים, הגדרתי אותו כ"מאמר הדור" העכשווי. הספר פשוט מתאר דמויות שונות ומצבים שונים המשקפים את הדור בו אנו נמצאים כיום – אנו בפרט לגילאי 20-40, שהם מרבית גיבוריו. מרבית הסיפורים מתרחשים בירושלים, עיר הולדתו ומגוריו של יהודה, ולמעשה בירת ההתרחשות המגזרית, אך יש לא גם לא מעט שמתרחשים במקומות גיאוגרפיים אחרים.

אחד הדברים שצדו את עיניי בספר, הוא אופן תיאור הדמויות. התיאורים מינימלסטיים יחסית אך בהחלט מקיפים ומלאים עולם ומלואו של רגשות, התלבטויות, תכונות ומחשבות. מעבר לכך, מטבע הדברים, הגיבורים הראשיים בין הסיפורים אינם אחידים. נכון שמרבית הגיבורים הם כאמור גברים בגילאי 20-30, אך לא פעם הוא מצליח לתאר בגוף ראשון גם נשים בגילאים שונים ובמצבים שונים, או גברים במעמדים שבחיים הוא לא חווה אותם, זאת בצורה מעוררת השתאות הנראית אמיתית לחלוטין. גם שפת הכתיבה, שאינה אחידה לגמרי בין הסיפורים, היא ייחודית ומשלבת לא מעט מושגים דתיים או תלמודיים, יחד עם עברית עשירה ועכשווית, חלקה בשפה גבוהה וחלקה בשפה נמוכה. לא מעט משחקי מילים, ביטויים לשוניים עשירים וחידודי לשון חמודים מופיעים פה ושם ומתחבאים בין דפי הספר. חלקם מובאים באופן הצהרתי וחלקם בכדרך אגב.

קראתי בנשימה עצורה, מכריכה לכריכה ללא עצירה כמעט. לא כי הוא מותח אלא כי הוא מסקרן, מעניין, ובעיקר כאילו מדבר את עצמי או את המחשבות שלי על המגזר הדתי לאומי או בכלל על הישראלים. אני חושב שהספר הוא חובה לבני המגזר הדתי, בפרט למחנכים ולרבנים שבו (על אף שאינו חף מתיאורים לא צנועים, אם כי במידה – לא פעם במקום לתאר סצנת סקס הוא כותב ברמז "עשו מה שעשו", או "מה שזוג צעיר עושה בדרך כלל בלילה"), וגם לכל אחד שרוצה לקרוא קצת על מגזר הכיפות הסרוגות ועל מה שמעסיק אותו, ולקבל הצצה לעולם הזה.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן