החיים של לירז השתנו, בעצם אלו לא החיים שלה שהשתנו, זו לירז עצמה שהשתנתה, כשכל השאר מסביב נשאר אותו הדבר והמשיך להתקיים כרגיל. השינוי הגדול שכולם מרגישים בו היא העובדה שהיא שותקת, היא פשוט לא מוציאה מילה. לירז מוצאת את עצמה במחלקה סגורה, המקום הבטוח שלה זה המקלחת, הזו עם הסורג השבור, וכשהיא צריכה לברוח זה בדיוק המקום. גם לציורים שלה היא בורחת, זו הדרך שלה. לירז מוקפת באנשים, אבל היא עדיין עסוקה בבריחה.
אחרי תקופה במחסום קריאה, וניל שחרר אצלי משהו, זה לא ספר קל, הוא קשה ולא פשוט לעיכול. מצאתי את עצמי לא פעם בוכה, והרגשתי שצריך להיות כתוב עליו בגדול את כל הטריגרים שהוא יכול לעורר, אולי זה יהרוס קצת את הספר, אבל זה עדיף מלהרוס שיקום של בנאדם. היו גם חסרים לי בסוף הספר שני מִספרים שחשוב להכיר, מספרים על כל מה שהספר יכול לשנות באדם.
ולמרות הקושי, קראתי את הספר בנשימה אחת. הספר הזה הוא בשורה. הוא השביעי בסדרת פרא של הוצאת טל מאי- שמביאה לנו קולות חדשים ולא שגרתיים. הוא נותן נקודת מבט מיוחדת וחדשה יחסית על עולם שלא מרבים לדבר עליו. היה משהו בספר כשהזכיר לי את הספר 'דברי' שיצא בהוצאת כנרת בסדרת סיפורים מהעולם האמיתי, מן גרסה ישראלית וכואבת יותר. בתאל ביאו לא מייפה את הדברים בספר, ואנחנו עוברים את התהליך יחד עם לירז, מהלך הסיפור מכשיר לנו את הקרקע לסיפור הקשה שעומד לבוא עלינו.
הספר מומלץ למחנכים ואנשי טיפול, ולמרות שהוא מוגדר כספר נוער, הייתי שמה אותו תחת נוער בוגר, ואני ממליצה לקרוא אותו מכיתה י' ומלאה, ובמידה שלא יעורר טריגרים חריפים אצל הקורא. זהו ספר שמזמן שיח, ואולי אפילו כדאי להביא אותו לקבוצה מצומצמת בשיעורי חינוך ובכך להפיק ממנו את התועלת הטובה ביותר.
שורה תחתונה: תכינו את הטישו ואת הלב, ותצללו לקריאה.
