תכירו את לי ונטע, גורה וגור, בלתי נפרדים עוד מימי בית הספר העליזים. הם עשו דרך ארוכה יחד משהיו בני עשרה בתיכון, דרך הצבא ועד ללימודים באוניברסיטה.
הם שכרו יחד דירה ירושלמית והתחילו ללמוד. לי התחילה בבצלאל ונטע כסטודנט בפקולטה למשפטים. היו להם חלומות גדולים, כל החיים היו לפניהם.
לי הכירה בבצלאל את טליה ובן, הם היו שלישיה מגובשת, בלתי נפרדים. יחד כקבוצה מגובשת הם שרדו את הלימודים המאתגרים ואת ההגשות הקשות של העבודות, ממש כמו קבוצת תמיכה משלהם.
נטע למד לימודים מאתגרים ואינטנסיביים באוניברסיטה שם הכיר את רועי.
מידי פעם לי וחבריה יצאו להתאוורר בפאב כזה או אחר, בלי נטע שסרב להצטרף, שם היו פוגשים את רועי והיו מבלים יחד.
לי ונטע שהיו זוג מנצח החלו להתפתח בכיוונים שונים ובקצב אחר לגמרי. הם היו מאוד דומים כשהיו צעירים אבל כעת כל אחד מהם הסתכל על דברים אחרת, פתאום היה להם קשה להבין האחד את השנייה. נטע התמודד עם לימודים קשים ומפרכים, השקיע בהם את כל כולו ולי מצידה ניסתה להבין אבל לא עד הסוף. היא יצאה עם חבריה החדשים לבילויים חדשים, היא התלבשה באופן שונה, היה לה ריח שונה לנטע היה קשה להכיל גם את זה.
איך מתמודדים עם המצב החדש?
התשובה כמובן בויסקי לארוחת בוקר.
הכתיבה של קלופמן רהוטה ועיניינית, הרגשתי את האוירה הירושלמית ואת חיבוטי הנפש של הגיבורים אבל לא עד הסוף. היה חסר לי עומק בדמויות, סיפורים מהעבר המשותף שלהם יחד ולחוד ומעט עוד רקע לסיפור.
נושא הספר מעניין שכן מדובר על מערכת יחסים של שניים שמשתנה עם ההתפתחות שלהם רק שחיכיתי להשאב פנימה ולהיסחף לסיפור וזה מבחינתי לא לגמרי קרה.
