כמה חיכיתי לספר הזה… ואוו.
ג'ון ורדון הוא לדעתי הסופר האהוב עליי, אני מטורפת על הספרים שלו. משוגעת על המתח הפסיכולוגי שלו ופשוט אוהבת לחשוב ללא הפסקה מי לעזאזל הוא הרוצח.
הגעתי לספר הזה מלאה בציפיות, ספר עב כרס, כ-550 עמודים, תענוג למוח. הספר מספר על העיירה וייט ריבר, זו עיירה שבה שנה לפני כן נרצח תושב ככה עור, ואילו כיום בהפגנות כנגד השוטרים הלבנים, נרצח שוטר לבן. העיירה בוערת באמת. ככל שהספר מתקדם אנחנו מגלים על עוד מקרה רצח ועל עוד אחד.
דייב גרני נמצא בפנסיה כבר מספר שנים, הוא חי בשקט בביתו עם אשתו מדלן. בכל הספרים הקודמים מדלן מתוארת כאישה חזקה מאוד, אך כזו שלא עומדת בדרכו של בעלה, אלא זורמת איתו ומנסה לכוון אותו לכיוון הנכון. דייב, שרק רוצה לחיות בשקט, נקרא שוב לעזרה על ידי שרידן קליין, פרקליט המחוז, ומנסה לפצח את התעלומה. הוא הולך כנגד כל הדעות ומחפש את כל הדברים הקטנים בחקירה שלא מסתדרים לו. כל הזמן הוא שואל את השאלה "למה?". גרני הוא היחיד שלא בטוח שמדובר ברצח בין גזעי, הוא מקשיב לעצמו וזאת למרות שכל החוקרים האחרים מתנגדים לו. בסופו של דבר הוא אף מסולק מהחקירה, אך רק למען האלמנה של השוטר הוא ממשיך לחקור בעצמו.
בתור אוהדת של ספרי ג'ון ורדון, אני מנסה ביחד איתו להגיע לפתרון וכל כמה פרקים משנה את דעתי ובוחרת לי רוצח אחר. הספר ממשיך וממשיך וגם המחשבות שלי משתנות. למרות שמדובר בספר ארוך מצאתי את עצמי גומעת פרק אחר פרק ופשוט לא מפסיקה לקרוא. מחכה כבר לספר הבא…
אוהבי המתח, הספר הזה הוא בשבילכם!
אגב, לכל מי שהתאכזב מאגם הזאבים, וייט ריבר בוערת הוא ספר איכותי כמו ספריו הראשונים, אז אל תחמיצו!
