Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
ואנחנו היינו ילדות
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 320
איילת, אוסי ואלונה היו החברות הכי טובות מהיום הראשון של כיתה א' ועד אחרי י״ב. אחרי עשרים שנה של נתק, כשהן כבר בנות ארבעים, איילת מצטרפת לאוסי למסע חיפוש חוצה יבשות כדי למצוא את אלונה, אבל גם תשובה לשאלה מה בעצם קרה לפני עשרים שנה ולְמָה בדיוק היא כל כך מתגעגעת. ואנחנו היינו עוד ילדות הוא רומן סוחף וקולח, בו גליה הראל דור חוזרת לשנות נעוריה ברעננה של שנות השמונים, ומצליחה ברגישות, בכנות ובלא מעט הומור לשפוך אור על אחד מהנושאים המרתקים והמורכבים ביותר — חברות בין נשים — על עוצמתה, אכזריותה והנחמה שהיא מעניקה. זהו סיפור על נשים ועל הגברים בחייהן. על חברות שנעלמה. על געגועים. על זיכרונות ילדות ועד כמה הם מתעתעים. על הסודות הקטנים והגדולים של החיים שאנחנו אף פעם לא בטוחים אם כדאי לנו לפתוח או להשאיר אותם סגורים. גליה הראל דור, ילידת 1969, גדלה ברעננה, בעלת תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, היתה מנהלת השיווק התאגידי בקבוצת שטראוס עלית ובעלת חברת המיתוג Brand Vision. היא בלוגרית, בעלת הבלוג "1-life״ בנושאי תרבות ונסיעות, ומצלמת את החיים מלמעלה באמצעות רחפנים. היא נשואה ואם לשלושה. ואנחנו היינו עוד ילדות הוא  ספרה הראשון.

אוסי, אלונה ואיילת, שלושתן מתחילות באות א', ושלושתן מחליטות להיות החברות הכי טובות ביום הראשון של כיתה א', וההחלטה הזו נשארת איתן עד סוף כיתה י"ב, אבל מתישהו אחרי הצבא הקשרים מתחילים להתרופף. 20 שנה אחרי, אלונה נעלמת ואף אחד לא יודע לאן, אוסי פונה לאיילת, מסיבה שלאיילת עדיין לא ברורה, והשתיים יוצאות למסע כדי לחפש אחרי חברתן האבודה, האם המסע הזה יהיה מספיק בשביל לאחות את הקרעים? לאיילת זה יהיה מספיק גם אם היא רק תקבל תשובות..

כשקראתי את התקציר של הספר, היה בו משהו מבהיל, שלוש חברות, שבערך בגיל שלי ניתק ביניהן הקשר, מה שישר העלה לי לראש את חברות שלי, וכל מה שחשבתי זה שאני לא יכולה לדמיין משהו שיינתק את הקשר שלנו, ובכלל, רק המחשבה הזו מפחידה. וכמה שאני רוצה להגיד שזה לא הנושא העיקרי של הספר, העננה הזו של הניתוק נמצאת שם כל הזמן, 20 שנה בלב של איילת, ובכל מהלך העלילה.

העלילה נכתבת מנקודות מבט רבות, בהתחלה לא כולן ברורות לנו או מוכרות לנו, אך בהמשך אנחנו לומדות להכיר את כל נקודות המבט. חלק מהפרקים נוגעים בזמן עבר, בימים המאושרים של החברות בין הבנות, וחלק מהפרקים מדברים על זמן ההווה, על החיפוש של אלונה, ועל התחושות של כל הסובבים אותה, כמו גם נקודת המבט החשובה של הבת שלה, וגם של אלונה עצמה.

הכי אהבתי בסיפור את הדמות של לילי, למרות שהיא הדמות הכי צעירה בסיפור, ואנחנו כמעט ולא פוגשים את נקודת המבט שלה, הרגשתי שהיא הדמות הכי מפותחת ועמוקה והכי אמיתית בסיפור, התהליך שהיא עוברת הוא התהליך הברור ביותר ואולי היה שווה שהספר ייכתב בשביל נקודת המבט שלה. נראה כי יש כאן איזה מסר סמוי, אולי כל הספר הזה הוא מין משל על טיולים אחרי צבא, ועל אנשים שהולכים לחפש את עצמם. הספר מתאים לאוהבי תעלומות ולאוהבי דרמה.

שורה תחתונה: לפעמים התשובות מחכות לנו בצד השני של העולם.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן