לכל ילדה יש חברות הכי טובות. אבל כולן נעלמות באיזה שביל נסתר במהלך החיים. הן כמעט אף פעם לא נשארות כשמתבגרים.
לפני עשרים שנה איילת, אוסי ואלונה היו החברות הכי טובות, הכל הן עשו ביחד, הכל הן סיפרו זו לזו, החברות היתה בלתי ניתנת להפרדה.
אלונה היתה הכי יפה, איילת הכי מקובלת ואוסי החכמה, השקטה, זאת שאהבה לכתוב שירים וסיפורים.
יום אחד הכל נגמר כאשר אוסי החליטה שהיא לא רוצה יותר להיות חברה של איילת וחוט בלתי נראה נפרם בחברות של שלושת הבנות.
12 שנה לאחר מכן, כשהן כבר בנות ארבעים, אוסי הרימה יום אחד טלפון לאיילת בטענה שהיא חייבת לפגוש אותה.
איילת קיוותה שאולי הגיעה ההזדמנות להחזיר עטרה ליושנה ולחדש קשרי עבר שהתרופפו אבל הסתבר לה שאוסי רצתה ממנה משהו.
איילת שהתגוררה בתל אביב והיתה בעלת גלריה לצילום ובלוג על תרבות בתל אביב, נחשבה לסוג של אושיה בעולם הבוהמה התל אביבית ואוסי רצתה לנצל את קשריה כדי לעזור לה למצוא את אלונה שטסה לפגישת עסקים בלונדון אבל נעלמה פתאום ולא עלתה על הטיסה בחזרה הביתה.
אלונה נשואה לרמי ומתגוררת בצהלה, כלפי חוץ חייהם יפים ומעוררי קנאה אבל מבפנים הכל רקוב, אלונה לא מאושרת בחיי נישואיה, משהו שם אבד לה בדרך וחסרה לה ההתרגשות והאהבה הגדולה שרחשה פעם לרמי שכבר מזמן לא נאמן לה.
איילת ואוסי מתאחדות כדי לנסות לאתר את אלונה ולפתע כל משקעי העבר עולים וצפים למעלה והשתיים מנסות לגשר על הפער הגדול שנפער ביניהן במהלך השנים. איילת מתחילה לתהות האם לא היה עדיף להותיר את העבר בעבר ולא לחזור להיות בקשר עם חברות ילדות שנס ליחן.
כל פרק כתוב מנקודת מבטה של דמות נשית אחרת בעלילה ודמותה של אוסי היא זאת שמחזירה את העלילה לעבר של שנות השמונים.
גליה הראל דור מכניסה את הקוראים לתוך עולמן האינטימי והמורכב של חברות הילדות עם כל מה שמשתמע מכך: האכפתיות, האהבה, המריבות, הקינאה, התחרות הסמויה, הסודות והשקרים.
הרגשתי חיבור עמוק לאוסי הילדה אבל גם לאיילת כאישה מבוגרת שחיה את חייה השגרתיים ומתחבטת עם עצמה האם להכניס שוב לעולמה השקט, חברות ילדות שנעלמו עם השנים או לדבוק בחברה הטובה שבחרה לעצמה בבגרותה.
איילת נכנסת לסחרור מסוכן עם שתי חברות שיכניסו לה שמחה לחיים או יביאו אותה לאבדון כי חברות זה דבר מורכב וחברים אמיתיים נמצאים שם בשבילך גם כשמתחשק להם להיות בעצם במקום אחר.
הספר כתוב היטב, מרתק, סוחף ומאד מסקרן – מומלץ ביותר.
קריאה מהנה.
