מתוך התקציר שבגב הספר:
גיבוריה מלאי החיים – וההומור החומל שבו מתואר מסעם – מהדהדים את מיטב ספרות הנישואים המעמדית, ובראש ובראשונה את ספריה של ג'יין אוסטן, והופכים את החתונה של חני קאופמן לרומן בלתי-נשכח.
כאשר לקחתי את הספר מהמדף בספריה והגעתי לשורות האלו בתקציר, אמרתי לעצמי שאני חייבת לקרוא את הספר כחובבת ספריה של ג'יין אוסטן. ההשוואה אל ספריה מחייבת.
ניגשתי חדורת התלהבות לקריאת הספר, שנראה לי על פי התקציר נוסחה מושלמת לרומן רומנטי עם ניחוח אוסטני מהסוג שאני אוהבת. הסופרת איב האריס לוקחת אותנו אל נבכי הקהילה האורתודוכסית של יהודי לונדון בת זמננו. הבנתי שנעשה כאן תחקיר מעמיק, כי האריס למיטב הבנתי אינה יהודיה, אז שאפו לה. עם זאת חשתי בחוסר נוחות כשקראתי את הספר. היו הרבה תיאורים לא מחמיאים על הקהילה, אחד מהם שחזר על עצמו וגרם לי לדחייה אל הגיבורים הוא רמת ההזעה של הגיבורים. כאילו, הלו? זאת לונדון, כמה כבר מזיעים שם? התיאור תפס את עיני ולצערי ליווה את העלילה לכל אורכה. ויתרה מזאת החזרתיות על התיאור נתנה רושם שכל לובשי החליפות/הדוסים מסריחים. "הריח" לי קצת דעה קדומה על מגזר שלם. ועשה לי עצוב שכך הוא מתואר כאשר לא חסרים תיאורים חיוביים לתאר אותם. ולא, אני לא משתייכת למגזר.
גם הכריכה שבחרו בהוצאה לאור בישראל (לא בדקתי מה הכריכה בחו"ל) אומנם היא מסקרנת, אך אינה משקפת את סגנון הקהילה עליה מדברים בספר אלא מתאימה לזרם ראדיקלי ואדוק יותר באמונתו בדת היהודית, מה שיוצר רושם מוטעה. הכריכה אקזוטית ומסקרנת וזה תפקידה, אך לטעמי בעיניי אלו שאינם מעורים בפרטים של סוגי הדתיים למיניהם (לא חסר כאלו), יכולה להטעות.
מתוך גב הספר:
"השידוך נקרא כמו הגרסה החרדית של 'גאווה ודעה קדומה'. חוויית קריאה מענגת." Bust
"רומן בעל מורכבות רגשית ותמטית ההופכת אותו ראוי למועמדות לפרס בוקר." Independent
"מקסים, מצחיק ונוגע." Spectator
אז המסקנה שלי לאחר קריאת הספר: לא מזכיר את אוסטן. ולא מצחיק. ואין לי מושג מה המרכיבים שצריכים להיות בספר כדי להיות מועמד לפרס הבוקר היוקרתי, אבל כל הכבוד להאריס.
אגב, בלי קשר לתוכן, הספר כתוב היטב. סיפורה של הרבנית זילברמן מסקרן ומרגש, הדילמות שבהן היא עומדת והתהליך/משבר שהיא עוברת. כמובן גם סיפורה של המשודכת הצעירה חני מעניין. אולם ההתמקדות בסטריאוטיפים על המגזר החרדי, ממש הסיטה את תשומת ליבי למקום אחר ופגמה בהנאה שלי מהספר.
לפי התשבוחות בציטוט מלמעלה נראה שהקוראים בחו"ל נהנו מאוד להציץ לחיי הקהילה בלונדון, בוודאי זה נראה בעיניהם הנוכריות דבר אקזוטי, אבל לי זה הריח אחרת. יותר מדי דעה קדומה. וזה הקשר היחיד שמצאתי לאוסטן.
מזמינה אתכם לקרוא ולהתרשם בעצמכם. היופי בעיניי המתבונן.
