Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
השידוך
תגיות:
סופר/ת:
הוצאה לאור:
ספר:
תאריך הוצאה: 2015
מספר עמודים: 381
חני קאופמן, בת למשפחה יהודית אורתודוכסית מלונדון, הגיעה לפרקה. כאחות הבכורה – והדעתנית – בין שמונה בנות, שבחיקה לא ייחוס מרשים ולא נדוניה גדולה, היא מהווה אתגר של ממש עבור השדכנית הנמרצת של הקהילה. גם חני עצמה אובדת עצות: כיצד היא אמורה להכריע, על סמך מבטים חטופים ופגישות מגומגמות, מי יהיה הגבר שאיתו תבלה את שארית חייה? בספקותיה היא מעזה לשתף רק את הרבנית רבקה זילברמן. כמי שאמורה להדריך את חני במשעול הפתלתל המוביל אל נישואים מאושרים נסמכת הרבנית על ניסיונה האישי ועל אמונתה – אלא שבחייה שלה הולכים שני היסודות הגדולים האלה ומתערערים, עד שנדמה שהיא זקוקה בעצמה למורה נבוכים. שתי הנשים האלה, הניצבות על ספו של מסע אל הלא-נודע, עומדות במרכזו של הרומן הנהדר, השידוך. בכתיבה נדיבה ובוטחת – שהעניקה לספר מועמדות לפרס בוקר היוקרתי – טווה איב האריס סיפור על קהילה סגורה שהקונפליקטים הטבועים בה הם בראש ובראשונה אוניברסליים: החיפוש אחר אהבה, ההתמודדות עם אובדן, והכורח, לעתים, לקבל החלטות אמיצות ומשנות חיים. גיבוריה מלאי החיים – וההומור החומל שבו מתואר מסעם – מהדהדים את מיטב ספרות הנישואים המעמדית, ובראש ובראשונה את ספריה של ג'יין אוסטן, והופכים את החתונה של חני קאופמן לרומן בלתי-נשכח.

מתוך התקציר שבגב הספר:

גיבוריה מלאי החיים – וההומור החומל שבו מתואר מסעם – מהדהדים את מיטב ספרות הנישואים המעמדית, ובראש ובראשונה את ספריה של ג'יין אוסטן, והופכים את החתונה של חני קאופמן לרומן בלתי-נשכח.

כאשר לקחתי את הספר מהמדף בספריה והגעתי לשורות האלו בתקציר, אמרתי לעצמי שאני חייבת לקרוא את הספר כחובבת ספריה של ג'יין אוסטן. ההשוואה אל ספריה מחייבת.

ניגשתי חדורת התלהבות לקריאת הספר, שנראה לי על פי התקציר נוסחה מושלמת לרומן רומנטי עם ניחוח אוסטני מהסוג שאני אוהבת. הסופרת איב האריס לוקחת אותנו אל נבכי הקהילה האורתודוכסית של יהודי לונדון בת זמננו. הבנתי שנעשה כאן תחקיר מעמיק, כי האריס למיטב הבנתי אינה יהודיה, אז שאפו לה. עם זאת חשתי בחוסר נוחות  כשקראתי את הספר. היו הרבה תיאורים לא מחמיאים על הקהילה, אחד מהם שחזר על עצמו וגרם לי לדחייה אל הגיבורים הוא רמת ההזעה של הגיבורים. כאילו, הלו? זאת לונדון, כמה כבר מזיעים שם? התיאור תפס את עיני ולצערי ליווה את העלילה לכל אורכה. ויתרה מזאת החזרתיות על התיאור נתנה רושם שכל לובשי החליפות/הדוסים מסריחים. "הריח" לי קצת דעה קדומה על מגזר שלם. ועשה לי עצוב שכך הוא מתואר כאשר לא חסרים תיאורים חיוביים לתאר אותם. ולא, אני לא משתייכת למגזר.

גם הכריכה שבחרו בהוצאה לאור בישראל (לא בדקתי מה הכריכה בחו"ל) אומנם היא מסקרנת, אך אינה משקפת את סגנון הקהילה עליה מדברים בספר אלא מתאימה לזרם ראדיקלי ואדוק יותר באמונתו בדת היהודית, מה שיוצר רושם מוטעה. הכריכה אקזוטית ומסקרנת וזה תפקידה, אך לטעמי בעיניי אלו שאינם מעורים בפרטים של סוגי הדתיים למיניהם (לא חסר כאלו), יכולה להטעות.

מתוך גב הספר:

"השידוך נקרא כמו הגרסה החרדית של 'גאווה ודעה קדומה'. חוויית קריאה מענגת." Bust

"רומן בעל מורכבות רגשית ותמטית ההופכת אותו ראוי למועמדות לפרס בוקר." Independent

"מקסים, מצחיק ונוגע." Spectator

אז המסקנה שלי לאחר קריאת הספר: לא מזכיר את אוסטן. ולא מצחיק. ואין לי מושג מה המרכיבים שצריכים להיות בספר כדי להיות מועמד לפרס הבוקר היוקרתי, אבל כל הכבוד להאריס.

אגב, בלי קשר לתוכן, הספר כתוב היטב. סיפורה של הרבנית זילברמן מסקרן ומרגש, הדילמות שבהן היא עומדת והתהליך/משבר שהיא עוברת. כמובן גם סיפורה של המשודכת הצעירה חני מעניין. אולם ההתמקדות בסטריאוטיפים על המגזר החרדי, ממש הסיטה את תשומת ליבי למקום אחר ופגמה בהנאה שלי מהספר.

לפי התשבוחות בציטוט מלמעלה נראה שהקוראים בחו"ל נהנו מאוד להציץ לחיי הקהילה בלונדון, בוודאי זה נראה בעיניהם הנוכריות דבר אקזוטי, אבל לי זה הריח אחרת. יותר מדי דעה קדומה. וזה הקשר היחיד שמצאתי לאוסטן.

מזמינה אתכם לקרוא ולהתרשם בעצמכם. היופי בעיניי המתבונן.

אהבתם? שתפו!

הילה ארוון

אוהבת לקרוא רומנים היסטוריים, ספרי עיון לצורך תחקירים, מותחנים ובכלל כל ספר טוב באשר הוא. בלוגרית ספרים לעת מצוא ואימא עסוקה מאוד.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן