"השזלונג הוויקטוריאני" הוא שם ארוך לנובלה קצרה יחסית ואפלה.
מלאני גרה בבית חם ונעים עם בעלה גאי ותינוקה ריצ'ארד בשנת 1950. היא מתאוששת ממחלת השחפת ומבלה את מרבית יומה במיטה בחדרה. יום אחד היא עוברת לנוח על שזלונג עתיק שנמצא בסלון ביתה הנעים ונרדמת.
מלאני מתעוררת ולהפתעתה מגלה שהיא נמצא בחדר חשוך ואפל בבית שהיא לא מכירה. מהר מאוד מסתבר לה שהיא חזרה אחורה בזמן לתקופה הוויקטוריאנית. היא פוגשת את מיס אדלייד ודמויות נוספות הזויות ומשונות שקוראות לה בכלל מילי. מלאני לא מבינה כיצד היא הגיעה לכאן ויתרה מכך, כיצד היא חוזרת לחייה. היא תנסה לעשות כל שביכולתה כדי לשוב לביתה ולחיק משפחתה.
דעתי על הספר
אני מודה ששם הספר הוא זה שמשך אותי לקרוא אותו מפני שהוא מאוד סקרן אותי. גם הכריכה המינימליסטית תרמה לסקרנות שלי. מדובר בנובלה אפלה שגרמה לי לתהיות רבות בסופה. קצת היה לי קשה לעכל אותה ולהבין מה קראתי. זה לא ספר שהייתי קוראת בדרך כלל, הוא ממש לא כוס התה שלי והקריאה בו הוציאה אותי מאזור הנוחות שלי, אבל מאוד אהבתי את זה שנפתחתי לסגנון חדש.
והאמת? לא התאכזבתי מ"השזלונג הוויקטוריאני". הוא היה מעבר למה שציפיתי. נובלה קטנה שמכילה כל כך הרבה. יכולתי להרגיש בעצמות את הפחד והבדידות שחשה מלאני, את תחושת המחנק והכליאה, את חוסר הוודאות. כאבתי את כאבה כאשר היא חשה את הפער ביחס לנשים בין זמנה לתקופה הוויקטוריאנית. יש מלא סימני שאלה מסקרנים שלא נותנים לקורא מנוח.
אני סיימתי אותו בשעות ספורות אבל לא הפסקתי לחשוב עליו במשך כמה ימים. בעיניי, זה מעיד המון על טיבו ואיכותו של הספר.
