מקסין מתה ואיתה המשענת והבטחון שהעניקה לקיידי. מקסין השאירה את החנות שלה כשמאחוריה הסטודיו לצילום וחדר החודש של קיידי. היא לא ממש רצתה להמשיך לנהל את החנות אבל כן רצתה שתהיה המשכיות לסטודיו שלה ולחדרון שבו גרה. לא היה לה מקום אחר להיות בו. לאן תלך עכשיו? אין לה מקום אחר להיות בו, מקסין היתה משפחתה היחידה.
לא רק החנות נשארה, גם גאס נשאר… גאס הוא ארנב שאותו קיבלה מתנה ממקסין לרגל נישואיה (שנהרסו בינתיים). מקסין אמרה לה שהוא פיסת היסטוריה, הוא היה חלק מקרוסלה מיוחדת מעשה ידיו של אומן ידוע. קיידי היתה בטוחה שהוא שווה הרבה כסף, בחור שמבין עיניין אמר לה שהוא זיוף…
אולי הוא זיוף אבל בזכותו ולגמרי במקרה קיידי מוצאת תיבה קטנה שבה הוסתר ורד, תמונה ומכתב. למי הוא שייך? מדוע מצאה אותו דווקא שם?
חברתה הטובה ביותר של קיידי שכנעה אותה לצאת ולצלם קרוסלות בעיר פריז לטובת ספר מיוחד, היא אפילו דואגת לה לחוזה מהוצאה. גם ככה אין לקיידי כיוון בחייה, גם ככה מקסין אינה בין החיים. קיידי הסכימה והן יוצאות לדרך.
לא היה להן שמץ של מושג איך יסתיים הביקור ומה יקרה להן ..
צרפת בתחילת המאה הקודמת. קרוסלה חדשה מגיעה לאחת האחוזות. על הקרוסלה דמויות מעוצבות בידי אומן מפורסם מאוד באותה התקופה. שוליה חדשה מצטרפת לצוות הבונה והמקים, שוליה מוכשרת מאוד בתחילת דרכה עם שאיפות גדולות לעתיד.
פריז 1944, פבריס רצה להתריס נגד הגרמנים השולטים וגם קצת נגד הוריו אז הוא הצטרף לרזיסטס שם בתחילה הוא הדפיס כרוזים והפיץ אותם יחד עם ידידה טובה שהכיר. בהמשך אף השתתף בפעולות נועזות יותר לטובת עזרה לבעלות הברית. הטוב חייב לנצח, חייבים להוציא את הגרמנים מהמדינה. הפעילות שלהם נפסקת באופן לא צפוי, הם הופכים להיות חשופים ומסתכנים בנורא מכל.
רוצים לגלות איך הסיפורים מתחברים ומה יעלה בגורל הגיבורים?
לא תקראו, לא תדעו!
הסתקרנתי לאורך כל הקריאה לקרוא על הקשר בין שלושת הסיפורים. הפרקים היו קצרים, עברו מתקופה לתקופה אבל זה לא הפריע לי כהוא זה. דווקא הרגשתי שזה שומר אותי דרוכה ודי מפצה על המונוטניות של העלילה.
העלילה היתה איטית, לעיתים איטית מידי אבל נעימה מאוד וכתובה יפה.
התיאורים של השאטו אי שם בצרפת עשו לי חשק לארוז את עצמי, את הקנון שלי, כמה ספרים ופשוט להגיע. יותר ממתאימה לי חופשה כזאת בין השדות היפים, עם או בלי קרוסלה. אני כבר אמצע לי מה לעשות.
קריאה מהנה!
