Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
הציפור הצהובה שרה
מוציאים לאור: ,
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 318
"יוצא דופן ומכמיר לב... יצירה ספרותית יפהפייה. קריאת חובה." ניו יורק טיימס פולין, מלחמת העולם השנייה. אחרי ששאר בני משפחתן נלקחו ע"י הנאצים, רוזה ובתה הקטנה מרים מוצאות מסתור באסם של מכר. מרים, עילוי בתחום המוזיקה, מתקשה להישאר שקטה וללא ניע במחבוא. היא נעזרת בציפור פרי דמיונה כדי לתת מוצא למוזיקה המפעמת בתוכה, בעוד אִמה נאלצת להתמודד עם הסכנות האורבות להן במחבוא ומחוצה לו. כשהמקלט שלהן אינו בטוח עוד, רוזה נאלצת לעמוד בפני החלטה בלתי אפשרית: האם להשאיר את מרים לצידה או לוותר עליה כדי לאפשר לה לשרוד? רומן הביכורים של ג'ניפר רוזנר מגולל סיפור עוצר נשימה על קשר נצחי בין אם לבתה. הציפור הצהובה שרה הוא עדות לכוחה של התקווה גם בשעות האפלות ביותר. הציפור הצהובה שרה תורגם לשמונה שפות, היה מועמד ברשימה הסופית לפרס הספר היהודי הלאומי לשנת 2020, זכה בציון לשבח בפרס הספרות של מסצ'וסטס והיה מועמד לתואר ספר השנה בקטגוריית רומן היסטורי של גודרידס.

 

עוד סיפור שאני קוראת על הזוועות שחוו היהודים במלחמת העולם השניה ושוב מתקשה להאמין איך הצליחו לשרוד.

רוזה נמלטת עם ביתה הקטנה לאחר שכל בני משפחה נלקחו על ידי הנאצים. הם גרו בפולין, השנה היא 1941, היא ידעה מה מעוללים ליהודים ובגלל זה חששה כל כך.
רוזה ומרים ביתה מגיעו לבית חוה מרוחק שם הן מסתתרות בחסותם של בעלי הבית הנריק וכריסטינה. הן מסתתרות בעליית הגג של האסם, מקום קטן מאוד שבטח לא ראוי למגורים של בני אדם. את הצרכים שלהן עשו בדלי עם צריכיהן של החיות כהסוואה, מידי פעם הגניבו להן אוכל. כמעט לאורך כל שעות היום אסור היה להן לדבר אחת עם השניה וכשמשהו התקרב הן התכסו בחציר.

 

הנריק גבה מרוזה את שלו בלילות וכריסטינה דרשה כל הזמן שיעזבו. הסכנה ריחפה מעל לראשיהן של השתיים, לא היה להן מקום אחר ללכת. חוסר אונים שאין כדוגמתו, הן רק רצו לשרוד.

מרים אהבה מוזיקה, היא גדלה על מוזיקה, זה אחד הדברים שהיה לה הכי קשה בלעדיו. שכבר רצתה לזמזם יצירות שהזכירו לה את הבית, רוזה השתיקה אותה, זה היה מסוכן מידי. המוזיקה סימלה חיות, נורמליזציה, אסור היה להן להשציע קול. המוזיקה היחידה שיכלו לשמוע היא קולה המיוחד של הציפור הצהובה.

השתיים הצליחו לשרוד לא מעט חודשים, אבל המצב החמיר והטבעת התהדקה מעל ראשן. יום אחד כריסטינה הציעה למרים להעביר את ביתן רוזה לבית יתומים כך תוכל לשרוד, לאכול ולשחק עם ילדים נוספים. רוזה מסרבת בתחילה בנחרצות ואז מבינה שאולי יש הגיון בהצעה של כריסטינה.

איך נפרדים מילדה במצב הזוי שכזה? איך נפרדים מאמא שהגנה עליה בגופה? איך יהיה אפשרי לחיות בנפרד מבלי לדעת מה שלום הצד השני? האם זה הדבר הנכון לעשות?

רוזה נאלצה לקחת החלטה בלתי אפשרית, לא אנושית בעליל, החלטה גורלית שיכולה להכריע אם ביתה תשרוד את המלחמה או שלא.

מה החליטה רוזה ומה קרה לשתיים, את זה תצטרכו לקרוא בעצמכם.

ספר חזק, מטלטל, מצמרר וחשוב שחובה לקרוא!

כבר באמצע הספר הוצפתי ברגשות שונים. בכאב, בתדהמה, בתסכול וברחמים. איך אפשר להפרד אחת מהשניה אחרי על מה שעברו יחד? ניסיתי לחשוב עלי ועל ביתי שלי באותה סיטואציה ולא הצלחתי, זה כאב לי מידי.

למרות שמדובר בספר ביכורים, הוא כתוב היטב. העלילה מרתקת, הסיפור נוגע ללב ומרתק אליו את הקורא. זה לא עוד ספר שקראתי, זהו ספר שנכנס לי ללב, ספר שלא אשכח. הפעם לגמרי הסכמתי עם כל מילה של הניו יורק טיימס – "יוצא דופן ומכמיר לב… יצירה ספרותית יפהפייה קריאת חובה."

אהבתי את השילוב הסימלי של המוזיקה לאורך הסיפור ואת הכריכה של הספר שעושה חסד עם הסיפור.
ספר בלתי נשכח שריגש אותי מאוד שנגע בי ואני לגמרי מפצירה בכם לקרוא.

מעבר לעלילה המרגשת, הספר נגע בי עד לכדי בכי. הספר הזכיר לי את סיפורה של סבתי אסתר פרסנר ז"ל שעברה חוויה דומה.
אביה שיחד גרמני והיא הורדה מהרכבת אל הלא נודע ברגע האחרון. היא הסתתרה אצל איכרה פולניה שלא עבר יום אחד בו הרגישה בטוחה. יום אחד ברחה ליער הסמוך שם הצטרפה לפרטיזנים והתקיימה בקושי. ברעב, בזוועות, בקור מקפיא ובפחד היא שרדה כנגד כל הסיכויים כדי שאני אוכל לכתוב לכם את הסקירה הזאת ולספר לכם על הסיפור ההזוי שלה.
אני מתגעגעת אליה כל כך ומתחרטת שלא התעקשתי שתספר לי את הסיפור המלא.

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. יעל ווילסון

    מרגש מאוד ומצפה לקרוא את הספר בקרוב

    1. שרון בצלאל

      מחכה לחוות דעתך! 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן