בחייה של כל אישה מגיע רגע שבו היא מבינה שלא תוכל להמשיך עוד בשגרת החיים שלה. אצלי הרגע הזה הגיע בהנגאובר של יום ראשון.
מריאן פאואר היא עיתונאית עצמאית שמתגוררת בלונדון ועל פניו היא חיה את החלום שכולם היו רוצים לחלום אבל האמת שהיא לא מרוצה מחייה האישיים ובזמן שחברותיה מבלות את סופי השבוע עם בני משפחתם, מריאן מעבירה אותם בשתייה מול הטלוויזיה.
בגיל 36, מריאן מרגישה תקיעות בחייה, אין לה זוגיות או בית והיא היתה רוצה להיות רזה יותר, עשירה יותר והכי חשוב: מאושרת!
כשהיתה מריאן בת 24 היא קראה את ספר העזרה העצמית הראשון שלה ששינה את חייה ומאז היא התמכרה לספרי עזרה עצמית והיתה רוכשת אותם באופן קבוע בכל חודש למרות שהם לא ממש עזרו לה לצאת מאזור הנוחות שלה.
ברגע של יאוש מריאן מחליטה שבשנה החדשה היא תשנה את חייה מהקצה לקצה וכך היא מוצאת את עצמה הולכת כעיוורת בעקבות העצות שהיא קוראת בספרי העזרה העצמית במטרה להגיע לשינוי המיוחל.
מריאן מנסה בעזרת הספרים להתמודד עם הפחדים היום יומיים שלה ולחוות חוויות מטורפות שאין סיכוי שהיתה אפילו חושבת עליהן במצב רגיל.
היא מכינה לעצמה רשימה כאורך הגלות שכוללת את כל הדברים שתמיד פחדה מהם והיא יוצאת בכל יום להרפתקה חדשה, זה מתחיל בשחיה במים קפואים ביום הכי קר של השנה כדי להתמודד עם הפחד שלה מקור וממשיך עם זה שהיא מתחילה עם גבר זר ברכבת התחתית ואף עושה מופע סטנדאפ קצר מול קהל של אנשים זרים.
מריאן גם מנסה להתמודד עם דחייה, עם הבעיה שלה להתנהל כלכלית ונעזרת לשם כך בספר "הסוד" ואף יוצאת לסדנאות מוזרות, פוגשת אנשים שמחפשים את עצמם ומנסה להתחבר לתורתו של הגורו – טוני רובינס.
אך ככל שהיא יותר מקיפה את עצמה בספרי עזרה עצמית ומחפשת משמעות ועומק לחיים כך היא גם מאבדת את עצמה לדעת וגם את כל הקרובים לה ומה שהתחיל כבדיחה וביקורת כלפי ספרי העצמה הופך במהרה לדרך חיים שאין ממנה דרך חזרה וגם לא מוצא…האם המסע הזה יגמר טוב?
כל פרק מתאר חודש חדש עם ספר העצמה שמריאן מנסה ללכת לפי החוקים שלו בתקווה שאולי הוא זה שיביא לה את השינוי המיוחל.
הספר כתוב בצורה צינית ומשעשעת והוא הכיל בתוכו את כל מה שאני אוהבת: סיפור מהחיים עם ספרי העצמה רוחניים ברקע שכתוב עם הרבה הומור וגיבורה אחת שלא מהססת לרגע לצחוק על עצמה.
הזדהתי עם הרבה סיטואציות שמריאן עברה במהלך הספר ובמיוחד הזדהיתי עם הקטעים שדיברו על פחד כי אני הרי מלכת הפחד והחרדות ואפילו לקחתי לעצמי קטע מהספר שנכתב ע"י סוזן ג'פרס, כותבת הספר: "להרגיש את הפחד ובכל זאת לעשות" – "עלינו לפחד מדי יום, כי זה מעיד שאנו דוחפים את עצמנו לפעול ומתקדמים בחיים. אם אינך חש שום פחד – אתה לא צומח."
בסופו של דבר את כל מה שמריאן עברה בספר אני יכולה לסכם בשני דברים: 1. הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר אז תהיה מאושר בחלקך ואל תחשוב שמה שיש לאחרים טוב יותר ממה שיש לך.
2. יש משפט ידוע של אבא שלי שכולנו במשפחה גדלנו עליו: אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו!
עכשיו, רוצו לקרוא את הספר הנפלא הזה, אני בכל אופן התענגתי על כל מילה.
קריאה מהנה.
