מול מיטתו של מרטי דה גרוט תלויה תמונה, ציור הולנדי מהמאה ה-16 שעובר דורות במשפחתו של מרטי. מידי ערב הוא מביט בתמונה, ובערב אחד, שיעשה שינוי גדול בחייו, הוא מגלה שהציור הוחלף בהעתק כמעט מדויק, והציור האמיתי נעלם. הספר לוקח אותנו למסע ארוך, שמתאר לנו לא רק את קורותיו של הציור, אלא גם את קורותיה של הציירת, של הזייפנית, ושל היורש והבעלים הנוכחיים של הציור.
נהנתי כל כך לקרוא את הספר הזה, אני אוהבת אמנות ואני אוהבת תעלומות, והשילוב של שני הדברים האלו ביחד הוא מופלא. הספר עשיר במחקר, וממלא את החוסרים הקיימים בעזרת הדמיון. התוצאה היא עלילה עשירה בקסם, ובתיאורי אמנות נפלאים, שעושים חשק להוציא את המכחול ולצייר.
העלילה נעה באיטיות, והיא סבוכה במקצת. היה לי קשה לעקוב אחרי העלילה, שקפצה מתקופה לתקופה ומדמות אחת לשניה. מודה שזה קצת הרס את הכיף בקריאה, כי לפעמים הייתי עסוקה בניסיונות להבין את העלילה, במקום להתעסק בהנאה. ולמרות הכול, בסופו של דבר, התיאורים הקסומים, על היצירה, על תהליך הכנת הצבעים, על הרגשות שמניעים את היוצר, כל אלו היו שווים הכול, כדי להנות מאמנות.
שורה תחתונה: אמנות היא קסם, ההיסטוריה שלה קסומה לא פחות!
למי שקרא וזוכר את הספר "הציור האחרון של שרה דה ווס":
ציטוט מעמ' 118: "שחזור תובעני יסיח את דעתה מהריגוש שבהעתקת הציור של דה ווס עד משיכת המכחול האחרונה……בשעה שגבריאל ממתין למציאת הקונה המתאים, הציור נשמר במחסן בצ'לסי. פעם בשבוע בערך מותר לאלי לחקור אותו…..היא רושמת לעצמה הערות על הצבע, הקומפוזיציה ועבודת המכחול". ואני תוהה. אם אלי עדיין עובדת על הזיוף והציור המקורי נמצא במחסן בצ'לסי, מה תלוי מעל מיטתו של מרטי דה גרוט??? האם יש פה טעות גסה או שאני לא מבינה משהו???