בתיכון למדתי אמנות ועשיתי 9 יחידות במקצוע, ולכן אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים הקשורים באמנות. כשראיתי שהספר החדש של אליסון ריצ'מן הוא על ואן גוך, ישר חטפתי אותו למדף האישי שלי.
אני מכירה את ואן גוך, וגם מכירה את הסיפורים עליו ועל ימיו האחרונים, גם על משפחת גאשה שמעתי, או יותר נכון על אב המשפחה, ד"ר גאשה. ובכלל, הרבה אלמנטים בספר היו מוכרים לי, אך עניין אותי לראות אותם מעיניים סיפוריות יותר.
הספר בא מנקודת מבטה של בתו של ד"ר גאשה, נקודת מבט מעניינת ביותר על הסיפור, שכבר מתחילתו מכניסה רעננות לסיפור המוכר. בתחילת הספר ראיתי בעיני רוחי את הסרט 'Loving Vincent' סרט על ואן גוך שצויר בהשראת משיכות המכחול של ואן גוך, וכך דמיינתי את הדמויות נעות על פני משיכות המכחול האלו.
בכלל, כל הסיפור כולו נע על פני משיכות המכחול של ואן גוך, התיאורים בספר, על ואן גוך בשעת היצירה, נשמעים מדויקים כל-כך, וכל הספר כתוב לפי תנועותיו של ואן גוך, למרות שנקודת המבט היא לא של עיניו, וזה רק מראה לנו כמה ואן גוך השפיע על סביבתו.
סופו של ואן גוך ידוע לנו, ועל כן גם סוף הסיפור, ובכל זאת הצליחה ריצ'מן לתאר את הדברים כאילו אנחנו חווים בפעם הראשונה את הסוף.
שורה תחתונה: את הספר הקודם של ריצ'מן הנחתי מידי תוך שניות, את הספר הזה עדיין קשה לי לעזוב.
