Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הציור האחרון של ואן גוך
קיץ, 1890. וינסנט ואן גוך מגיע לאוֹבֶר־סוּר־אוּאָז, כפר צרפתי פסטורלי המושך אליו אמנים עירוניים. שם יבלה הצייר את הקיץ האחרון בחייו, תחת טיפולו של ד"ר גאשה – רופא הומיאופתי, צייר חובב ואספן אמנות. ואן גוך יצייר באותם ימים יותר מ־70 ציורים, שניים מהם דיוקנאות של מרגריט, בתו בת העשרים של ד"ר גאשה, המטפלת באביה ובאחיה מאז מות אמה. בזמן שילכוד את דמותה של מרגריט ואת הגנים שהיא מטפחת ויעבירם אל הקנבס, ילכוד ואן גוך גם את לבה. בשילוב מתוחכם בין רומן היסטורי לסיפור אהבה, הציור האחרון של ואן גוך מתאר את החודשים האחרונים בחייו של וינסנט ואן גוך ואת מערכת היחסים הטרגית בין צעירה מלאת תקווה לאמן על סף ייאוש.

"הציור האחרון של ואן גוך" מספר על ימיו האחרונים של וינסנט ואן גוך, מנקודת מבטה של מרגריט גאשה. בערוב ימיו חי ואן גוך בכפר הציורי אובר-סור-אואז וטופל ע"י ד"ר גאשה, הומיאופט ידוע שכבר טיפל בכמה ציירים וחובב אמנות בעצמו. אלו היו ימיו הפוריים ביותר והוא צייר בעידודו של הד"ר כ-70 ציורים, כולל של הד"ר עצמו ושל בתו.

מרגריט היא צעירה ביישנית המסוגרת בביתה ועוזרת לאביה לנהל את משק הבית. היא ממעטת לצאת אל הכפר ועולמה צר ומוגבל. היא קוראת ספרים ומשם שואבת את הרצון לפרוש כנפיים ולהכיר עולם. היא חולמת להתאהב ולהינשא אך מסרבת להאמין כי אביה לא ייתן יד בדבר. כשהיא מכירה את ואן גוך היא מיד מתאהבת בכישרונו וביכולת הציור שלו ובו בלי להבין ממש את המשמעות של להתאהב באדם מעורער בנפשו.

בנוסף, חיות בבית גברת שבלייה האומנת לשעבר של מרגריט ואחיה ובתה הממזרה לואיז-ג'וזפין. מדוע גברת שבלייה עדיין נמצאת איתם למרות שהם כבר לא זקוקים לשירותיה ומה הקשר שלה לאביה של מרגריט? לאן נעלמת לואיז-ג'וזפין בלילות ומיהו אביה? אלה רק חלק מהסודות האופפים את משפחת גאשה.

דעתי על הספר:

אני אוהבת את ציוריו של ואן גוך והסיפור ריגש אותי מאוד. אהבתי את האופן המינימליסטי אך מדויק בה מתארת ריצ'מן את עבודתו של הצייר: את משיחות מכחולו, את הסימבוליות ביצירותיו ואת האופן בו הוא בוחר את צבעיו ואת המודלים שלו. היה בכך ערך מוסף לספר, בעיקר לאלו כמוני שלא למדו אמנות.

דמותה של מרגריט העציבה אותי שכן למרות חלומותיה היא כמו ציפור יפה הכלואה בכלוב זהב. ציער אותי שהיא נקשרה בנפשו של ואן גוך בגלל סופו הטראגי הצפוי של הצייר. ריחמתי עליה וכאבתי את כאבה.

העלילה, כפי שמתואר באחרית הדבר של הספר, מבוססת על אירועים אמיתיים. זה סקרן אותי ובתום הקריאה לא יכולתי להתנתק ומיד חיפשתי עוד מידע על משפחת גאשה ועל ימיו האחרונים של ואן גוך בכפר הציורי. אני אוהבת ספרים המבוססים על אירועים היסטוריים אמיתיים. כאשר מצאתי את הדיוקנות של ד"ר גאשה ומרגריט הוקסמתי שכן זה הפיח חיים במילים הכתובות ובעלילה המעניינת.

"הציור האחרון של ואן גוך" הוא ספר עצוב כצפוי אך מהנה. עבודת המחקר ההיסטורית בשילוב כתיבתה המיוחדת של ריצ'מן הופכים אותו למיוחד ומומלץ לקריאה לא רק לחובבי אמנות אלא גם לאוהבי הדרמה.

אהבתם? שתפו!

ביו רחל

תולעת ספרים ואמא לשתי בנות שמעבירה להם את אהבתה לקריאה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן