נעמה ועינב חברות טובות, הבעיה היא שעינב גרה מעבר לים, כמה שהן מתגעגעות האחת לשניה… נעמה חיכתה בסבלנות לקיץ משום שידעה שעינב תבוא לישראל, איזו חגיגה!
הן יוצאות לבילוי משותף על חוף הים ומוצאות צדף מיוחד, עינב מספרת לנעמה שאת הצדף היה הזה שלחה מלכת הים, היא בטוחה שהיא קיימת ומשכנעת את נעמה שהיא מסתתרת בין הגלים.
יחד הן מחליטות לבנות ארמון חול מפואר למלכת הים ומציבות למעלה את הצדף שמצאו.
למחרת כשחזרו לאותו המקום על החוף, הן לא מצאו לא את הארמון ולא את הצדף. נעמה היתה עצובה ועינב עודדה אותה לבנות ארמון מחדש. עינב הסבירה לה שאם היא תמצא את הצדף, היא תוכל לתקשר איתה מעבר לים ממש כמו טלפון ונעמה אינה מאמינה.
בסופו של דבר, כשעינב צריכה לחזור הביתה, הן נפרדות בדמעות ומבטיחות האחת לשניה להפגש בקיץ הבא ולבנות שוב ארמון.
כשנעמה שוב בקרה בחוף הים היא נדהמה כשלפתע הצדף הורוד צץ והיא מנסה לקרוא לעינב. היא עצובה כשלא מקבלת מענה ולבסוף מוצאת פתרון אחר כדי להרגיש קרובה לעינב…
אהבתי במיוחד את האיורים הצבעוניים של שחר קובר שמבחינתי הפכו את הספר למיוחד. הסיפור כתוב יפה והוא מתאר בצורה מקסימה את הקשר המיוחד בין החברות, את הגעגועים ואת המסר שגם אם משהו נראה קשה ורע, אל יאוש.
אם הארמון נהרס, זה עצוב אבל אפשר לבנות מחדש. אם החברה רחוקה, אפשר להרגיש אליה קרובה בכל מיני דרכים. אם משהו הולך לאיבוד, אם מחפשים לעיתים מוצאים. אני חושבת שאלו מסרים חשובים ביותר בגילאים הללו ודרך הספר אפשר ללמד ולהסביר לילדים בצורה מוחשית יותר.
אני ממליצה בחום במיוחד לגילאי 3-6, תהנו!
