Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הצגה יומית
סופר/ת:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 414
חמש־עשרה שנים חלפו מאז דרכה כף רגלה של נעמי ברחוב שהיה לה לבית. כעת, בעל כורחה, היא חוזרת אל מוקד הכאב שהיא מבקשת למחוק. זהו המקום שבו התחולל השבר שהגדיר את חייה, שבו עדיין גרה האישה שילדה אותה, מרים — מרי — מרינה, האם הנוטשת, יפהפייה סוערת, מיוסרת ובלתי אפשרית, אהובת נפשו של אביה הנבגד, המסור לה למרות הכול וככלות הכול במשך שנים על גבי שנים. הרחוב שלה אולי השתנה, לבש ופשט צורה, אך עיניו ממשיכות לבלוש, לדאוג, לכמוס סודות פוצעים מן העבר. וקולו — מקהלת הדמויות הנדיבות, החלשות, הקנאיות והתומכות שבו - פורש לפנינו את סיפור תולדותיהן של אם, בת ותקופה שחלפה לבלי שוב. נעמי חוזרת, והרחוב כולו תוהה. האם תיסוג? תימלט? או שמא המפגש המחודש יביא לה לבסוף גאולה ויאפשר לה מחילה. הצגה יומית הוא סיפור על אמנות האהבה, על נאמנות ובגידה, שבמרכזו אישה נועזת ופגועה, מסחררת ומהפנטת, ורחוב אחד שעוקב אחר המתרחש תחת אפם של דייריו, רחוב הומה רכילות ושמועות, שתושביו תוחבים אף, עוצמים עיניים ומפנים עורף, אך גם מושיטים יד לעזרה, נותנים כתף ומאמצים אל הלב. הצגה יומית, ספרה העשרים של מחברת רבי המכר אדיבה גפן, הוא רומן עשיר, מרגש ומפתיע, המציג בפני הקורא שלל דמויות בלתי נשכחות ואת הדרמות הגדולות המלוות את חייהם של אנשים קטנים. אדיבה גפן, ילידת חיפה. מתגוררת כיום בלב תל אביב. מילאה תפקידים שונים במערכת החינוך, הקימה וניהלה את בית הספר 'דקלים' בבאר שבע. הייתה אשת תקשורת ועיתונאית, ושימשה דוברת "תיאטרון באר שבע" ותיאטרון "הבימה". כיום סופרת, מחזאית, מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה, יושבת ראש מכון ״גנזים״ של אגודת הסופרים. מחברת היום שבו מתה האהבה, אהבה בסיבוב שני, תחנה סופית ערד, הנערה שלא היתה ועוד, שרבים מהם היו לרבי־מכר. כל ספריה של אדיבה גפן ראו אור בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן.

חיפה בימיה הראשונים של המדינה, העיר הצפונית עם ההווי הייחודי שלה, מתוארת בספר בתקופה בה הרחוב היה כמו משפחה לטוב ולרע.
כשרוצים נפתחים התריסים וכשלא רוצים לראות מיד סוגרים, תקופה בה המכולת הייתה מרכז השכונה – מוקד העניינים , את הכביסה היו מכבסים בגיגית, את הפחם היו מובילים בעגלה והשמועות היו עוברות מקצה הרחוב לקצהו השני בדקות, כשצריך היו מתכנסים לדון בעניינים חשובים והרי גורל, ומקבלים החלטות.

נעמי, נומישיין, נומיקו נקראת לחזור לבית ילדותה, לאחר 15 שנים של נתק, להתעמת עם מקור הכאב שרודף אותה שנים רבות, ולפגוש את אמה- מרים, מרינה, מרי.

הספר מסופר משתי נקודות מבט:
קול ראשון הנותן את קולה של נעמי ומספר את קורותיה מאז ילדותה ועד עצם היום הזה. נעמי מספרת על אבא עמוס המסור ללא תנאי, על אהבתה הראשונה והגדולה לרוביק, על רחוב מיוחד בו כל השכנים מעורבים כמו משפחה אחת גדולה- לעיתים תומכת, לעיתים מתעלמת, לעיתים מרכלת ולעיתים דואגת, על שברון לב ונטישה כואבת.
ולסירוגין קול המקהלה – שהם דיירי הרחוב, המספר מנקודת מבטם את סיפורה של מרים מילדותה ועד לבגרותה.

עתה רגע לפני המפגש המחודש של נעמי עם שכונת ילדותה הכל צף ועולה, הרגשות מאיימים להטביע את הלב, הנפש החבוטה משחזרת שוב ושוב את ההיסטוריה הכואבת, והעימות הצפוי- האם יפתח פצעים או יביא מזור לנפש?

התענוג הכי גדול בקריאת ספרים ישראלים הוא ליהנות מהשפה היפה, ומתיאורי ההווי הארצישראלי של פעם, קיבוץ הגלויות של השכנים המגיעים כל אחד עם הרקע שלו, עם הקשיים שלו וביחד הופכים לחבורה אחת לעיתים מגובשת ותמימת דעים, אך לרוב מרובה בחילוקי דעות.

דמותה המיוסרת של נעמי מעוררת הזדהות וחמלה, הזכרונות המתעוררים לחיים לעיתים מתוקים לעיתים מרירים, גרמו לי להתרגש ולדמוע.
כישראלית אי אפשר שלא לאהוב את הספר הכל כך ישראלי הזה. המייצג תקופה והווי שלא ישובו. ההווי המשפחתי-שכונתי הפך כיום להווי פרטי, איש איש לביתו ונדמה כי הקסם על יתרונותיו וחסרונותיו פג.

לסיכום- ספר שהוא חשבון נפש של ילדה-אישה המחפשת חום, יציבות ואהבה.

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן