Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הצגה יומית
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 414
חמש־עשרה שנים חלפו מאז דרכה כף רגלה של נעמי ברחוב שהיה לה לבית. כעת, בעל כורחה, היא חוזרת אל מוקד הכאב שהיא מבקשת למחוק. זהו המקום שבו התחולל השבר שהגדיר את חייה, שבו עדיין גרה האישה שילדה אותה, מרים — מרי — מרינה, האם הנוטשת, יפהפייה סוערת, מיוסרת ובלתי אפשרית, אהובת נפשו של אביה הנבגד, המסור לה למרות הכול וככלות הכול במשך שנים על גבי שנים. הרחוב שלה אולי השתנה, לבש ופשט צורה, אך עיניו ממשיכות לבלוש, לדאוג, לכמוס סודות פוצעים מן העבר. וקולו — מקהלת הדמויות הנדיבות, החלשות, הקנאיות והתומכות שבו - פורש לפנינו את סיפור תולדותיהן של אם, בת ותקופה שחלפה לבלי שוב. נעמי חוזרת, והרחוב כולו תוהה. האם תיסוג? תימלט? או שמא המפגש המחודש יביא לה לבסוף גאולה ויאפשר לה מחילה. הצגה יומית הוא סיפור על אמנות האהבה, על נאמנות ובגידה, שבמרכזו אישה נועזת ופגועה, מסחררת ומהפנטת, ורחוב אחד שעוקב אחר המתרחש תחת אפם של דייריו, רחוב הומה רכילות ושמועות, שתושביו תוחבים אף, עוצמים עיניים ומפנים עורף, אך גם מושיטים יד לעזרה, נותנים כתף ומאמצים אל הלב.

מה שהיה היה, וכדרכו של עבר - מוטב שיישאר בעבר.

נעמי היא רווקה בת 44 שמתגוררת בתל אביב ומשמשת כסופרת צללים לאנשים שאין להם כישרון אבל יש להם סיפור טוב (לטענתה).
חייה אפופים בנוסטלגיה (בעבודה ובחייה האישיים) ורוחות מהעבר רודפות אותה אודות אביה עמוס שנפטר והיה דמות מאד דומיננטית בחייה, אמה מרינה שמתגוררת בחיפה ואיתה היא לא בקשר והאקס המיתולוגי שלה שכבר נמצא בזוגיות אחרת ועומד להיות אבא בקרוב.
יום אחד נעמי מקבלת שיחת טלפון מפתיעה שברגע אחד מזעזעת את כל עולמה, מרוביק לוי, חבר טוב מהעבר ואהבתה הראשונה שאיתו לא היתה בקשר במשך 15 שנה.
רוביק מעדכן את נעמי שאמה חולה מאד ומפציר בה ללכת ולבקר אותה בביתה בחיפה אבל נעמי נרתעת ומתנגדת.

היחסים בין נעמי לאמא שלה טעונים כבר הרבה שנים ונעמי לא מוצאת בתוכה את הכוחות כדי לסלוח לה על כך שנטשה אותה.
בלית ברירה נעמי מחליטה לקחת חופשה של יומיים מעבודתה, לצאת מהארכיון בו היא חוקרת את חייה של משוררת שסיפורה עומד לצאת לאור ולנסוע לחיפה לבקר את אמה.
כשהיא מגיעה לבית ילדותה, בו לא ביקרה במשך 17 שנה, היא נזרקת ברגע אחד לעבר שלה ולשכנים שהיו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותה וגם מנסה להדחיק צלקות וטראומות ילדות נשכחות.
סיפורי העבר של האם ובתה נשזרים זה בזה, כל אחת מהן עם טראומות העבר שלה, ההחמצות, והחלומות השבורים והסיפורים של שתיהן מגלים תמונה עגומה של ילדות עצובה ולא מאושרת ומשברים רבים.
נעמי נאלצת לסגור מעגלים פתוחים שהותירו בה משקעים רבים והיא נסחפת בזכרונות אחר הזוגיות המטלטלת של הוריה ואהבתו הגדולה של אביה לאמה שרק חלמה לברוח כל חייה למחוזות רחוקים.

הפרקים נעים בין סיפורה של נעמי בהווה הנכתבים בגוף ראשון לבין זיכרונות העבר מילדותה של אמה הנכתבים מתוך עיניהם של אנשי השכונה.
העלילה היתה מעניינת אבל פחות אהבתי שסיפורי העבר השתלטו על הסיפור בהווה, מה שכן, אהבתי את דמותו של עמוס שהגיח מידי פעם והנחיל את פניני החוכמה שלו לחיים (הוא הזכיר לי את אבא שלי) וגם היו סיפורי ילדות של נעמי בעלילה שהזכירו לי את הילדות שלי בחיפה וגרמו לי לחייך.
כמו בספריה הקודמים של אדיבה גפן, גם כאן היא משלבת את אהבתה הגדולה לתיאטרון.
קראתי בעבר ספרים רבים של אדיבה גפן ואני אוהבת את כתיבתה היפה והשנונה אבל אני מעדיפה אותה כסופרת מתח ופחות כסופרת דרמה.

קריאה מהנה.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן