היא קראה לו "האיש מהרכבת", הוא מצא חן בעיניה מהרגע הראשון שהיא ראתה אותו. מיה אהבה איך שהוא נראה, את הבגדים שהוא בחר, את הספר שהוא קרא, בקיצור את הכל. היא חיכתה לראות אותו כל יום על הרכבת וניסתה לאזור אומץ ליצור איתו קשר, הוא סיקרן אותה…
מיה היא בחורה בשנות העשרים לחייה, רווקה שעושה חייל בעבודה שלה, אבל מסתבר שלא מספיק. היא מתאכזבת שלא מקבלת את הקידום המיוחל שחמק לה בין האצבעות וממשיכה בחייה. למיה יש לא מעט חברים לבלות איתם, כולם בזוגיות ולחלקם יש ילדים. היא שומרת איתם על קשר, נפגשת איתם ובאמת שמפרגנת להם מכל הלב. לזו שקיבלה טבעת יהלום נוצצת מהחבר שלה, לזו שמצליחה להכנס סוף סוף להריון ולזו שמאושרת בזוגיות שלה. מיה בסך הכל בודדה, היא מוצאת נחמה בביקורים שלה אצל חברתה המיוחדת וילמה. וילמה מבוגרת בכמה שנים טובות ממיה, מיה היא המורה שלה לספרדית, הן נהנות לאכול יחד ולספר האחת לשניה את רחשי ליבן. מיה מספרת לה על איש הרכבת ועל הרצון שלה ליצור איתו קשר (רק שאין לה אומץ) ווילמה מספרת לה על חייה, ילדיה ועל בעלה המנוח. מיה תמיד מוצאת אצל וילמה בית חם והיא נהנית לבקר אותה. כשוילמה מציאה למיה לכתוב פתק לאיש הרכבת, מיה מרימה גבה, היא לא מוצאת את האומץ לעשות כן. היא רואה את איש הרכבת לא פעם ולא מצליחה לאזור אומץ ולפתוח איתו בשיחה.
במקביל לסיפורה של מיה ושל איש הרכבת יש סיפור קטן ומקביל של שני אנשים אחרים שמכירים גם הם ברכבת ומנהלים חיים כפולים. מיהם האנשים הללו ואיך הם קשורים לסיפור?
כשוילמה הולכת בפתאומיות לעולמה, עולמה של חברתה חרב עליה ומיה מנסה להתמודד עם הבור שנפער בליבה. היא מחליטה שהמעט שהיא יכולה לעשות כדי להנציח את חברתה הוא לבצע את מה שהציעה ולמה. לאחר אינספור סקיצות, מיה כותבת פתק לאיש הרכבת ומחליטה למסור לו את הפתק בעצמה. איך וילמה אמרה לה? מה כבר יכול לקרות…?
לבסוף מיה הצליחה להתגבר על המבוכה ועשתה זאת!
שלום,
היום יום הולדתי, ואני חושבת שכל אחד צריך לעשות דבר מטורף אחד ביום הולדתו, אז הינה הדבר המטורף שלי:
אני חושבת שאתה נראה נחמד, אז תהיתי אם תרצה לצאת איתי לדרינק מתישהוא? אם לא, אל חשש, אני אשאיר אותך בבדידות מזהרת ואאחל לך נסיעות נעימות.
להתראות,
מיה.
אז איש הרכבת קיבל את הפתק. מה אתם חושבים שקרה? מיהו איש הרכבת?
מסקרן, נכון? גם אותי סיקרן, לכן בחרתי לקרוא את הספר. גם בזכות העלילה והסקרנות וגם בזכות הכריכה המזמינה של הספר. נהנתי מקריאתו של הספר הנעים הזה. הקריאה היתה קלילה וזורמת, הדפים התהפכו מאליה ומהר מאוד מצאתי את עצמי בשלב מתקדם של הספר. היו קטעים שהייתי אולי מקצרת אבל בסך הכל מאוד נהנתי מהספר. כיף לקרוא כזה מתחת לפוך במיוחד ששומעים את הגשם דופק על החלון.
מה אתם היית עושים לו הייתם במצבה של מיה, הייתם אוזרים אומץ ויוצרים קשר? אני חושבת שאם זה היה בוער בעצמותי אז כן. כמו שולמה אמרה, מה כבר יכול להיות? מה יש להפסיד?אני חושבת שאנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו ולנצל רגעים בחיים כי יש כאלו שלא חוזרים ואנחנו יכולים להצטער עליהם. אם אין סיכון או הרבה להפסיד צריך לנצל הזדמנויות ופשוט להעז!
