Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הפתק
תגית:
סוגות: ,
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 400
מבוסס על סיפורה האמיתי של הסופרת – סיפור רומנטי בלתי נשכח על פתק אחד קטן שעשה את ההבדל... ביום אחד רגיל, מיה פלאוורס מבחינה בנוסע חדש ברכבת שלה ללונדון, ולפתע היום שלה כבר לא רגיל כל כך. מיה יודעת באותו רגע, וללא כל ספק, שזהו האחד בשבילה. אבל הבחור החתיך על הרכבת תמיד נמצא עם הראש בתוך ספר והוא לא מבחין כלל במיה היושבת באותו קרון. לבסוף, בעידודה של ידידה קרובה, מיה אוזרת אומץ ונותנת לזר פתק ובו היא מזמינה אותו לדרינק. אחרי הכל, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? וכך מתחיל סיפור של דלתות מסתובבות, של הזדמנויות מוחמצות ושל מציאת האושר במקומות הכי לא צפויים. זואי פולביג היא כתבת אופנה ועורכת בתחום הדיגיטל. היא החלה את דרכה ב"קוסמופוליטן" וממשיכה לכתוב כפרילנסרית במגזינים ידועים וחשובים. ב-2008 היא פרסמה טור שבועי ב-Fabulous Magazine על הטיול סביב העולם שערכה עם "איש הרכבת" – אדם שפגשה במהלך נסיעותיה היומיומיות לעבודה. מאז הם התחתנו והם חיים בהרטפורדשייר עם שני בניהם. הפתק הוא הרומן הראשון שלה.

מיה פלאוורס נוסעת בכל יום לעבודה על הרכבת של 8:21, היא עושה את זה כבר במשך זמן מה כך שהיא מזהה את נוסעי הקרון שלה. בוקר אחד מיה מבחינה בנוסע חדש. היא מרגישה שהיא רואה את הנולד ושהיא מתאהבת בבחור. בכל יום היא עול על הרכבת והם יושבים לא רחוק אחד מהשני, היא מבחינה בו, אבל היא מרגישה כי הוא לא מבחין בה. חבריה לעבודה מכירים אותו כאיש מהרכבת, והם שומעים עליו בלי הפסקה. באחד מן הימים, מיה בעידוד חברה, משאירה לאותו נוסע פתק בו היא מזמינה אותו לדרינק, לא לפני שהיא עושה לו איזה מבחן קטן. היא חושבת לעצמה שהפתק הקטן לא יזיק, ואולי יעזור לה למצוא אהבה. כאשר מיה מניחה את הפתק היא לא יודעת מה צפוי לקרות, ועד כמה החיים שלה ושל הסובבים אותה עומדים להשתנות.

כשעל הכריכה של הספר יש ספויילר לסופו, אני תוהה לעצמי עד כמה כדאי לי לקרוא את הספר. כשהכריכה היא גם קיטשית שכזו, זה מעלה תהייה נוספת לגבי התאמת הספר עבורי. אבל כשסימנים ברורים של אנגליה ולונדון (אהובתי) נמצאים על הכריכה, אני מבינה שזה כנראה סימן משמיים ושנועדנו זה לזו, כי כבר אמרתי פעמים רבות קודם, בד"כ שופטים ספר על פי הכריכה, והאמת, שפטתי את הספר בצורה די טובה. הפתק הוא אחד הספרים הכי חמודים שקראתי בתקופה האחרונה. חמוד אולי יכול להישמע כינוי די מעליב, אבל כל מה שרציתי לעשות עם הספר זה לחבק אותו שוב ושוב ולא להניח אותו מידיי.

האמת, לקח לי זמן להגיע לקרוא את הספר, חברה שכבר קראה אותו, קצת התאכזבה ממנו, ואני עוד חששתי מהכריכה, אבל השבת אמרתי לעצמי שהגיע הרגע לקרוא אותו לחמם לי את הלב בייחוד עם הקור שסורר בחוץ. ומה יותר מחמם מאשר לקרוא על לונדון? וכשהתחלתי לקרוא בספר, תהיתי לעצמי איך חיכיתי איתו עד עכשיו ולא קראתי אותו קודם. קראתי אותו כמעט בנשימה אחת. והייתה לי רק עצירה אחת באמצע הקריאה, כשהייתי צריכה ללכת לישון. אבל מיד כשהתעוררתי, חזרתי לקריאה ולא עזבתי את הספר עד שהוא נגמר.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ונשמע כמו סיפור סינדרלה שכזה, הוא מראה לנו שלדבר אחד יש כמה אפשרויות, שמילים הן דבר חזק, שתשוקה למשהו (ולא בצורה בה אתם חושבים) יכולה לשנות לגמרי את מהלך החיים. אבל אחד הדברים החשובים שלמדתי מהספר, הוא שאומץ הוא דבר גדול ומשמעותי, ושווה לקחת לעצמנו איזה זריקה ממנו, ולשנות לעצמנו את החיים.

כשסיימתי לקרוא את הספר, חברה שלי ראתה אותו יושב על השולחן שלי, לי ולחברה אין אותו טעם בספרים, ואם אני קונה ספר מסוים, כנראה שהיא לעולם לא תקרא אותו, אבל הפעם הספר משך אותה, והיא התחילה לקרוא אותו ומיד התאהבה. הספר הזה מתאים לכולם, לכל מי שאוהב סיפור טוב, עם כמה תלאות בדרך. למי שאוהב רומן מוצלח ומחמם לב, יש שיגדירו את הספר כצ'ק-ליסט או ספר טיסה, אבל אני רואה בו נקודת עומק מסוימת. למיטב זכרוני הספר נקי, וגם בני נוער יכולים לקרוא בו ולהנות.

שורה תחתונה: תראו מה שפתק קטן יכול לשנות!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן