למרות שהתדמית הרגילה של קומדיות רומנטיות שהם קיטשיות או דביקיות לעיתים רבות, אני עדיין אוהב את זה. ו… כן. אני גבר. אולי בגלל שהתחתנתי יחסית מאוחר (מעל גיל 30) ועד אז לא היו לי יותר מידי מערכות יחסים רציניות וארוכות, תמיד כל הנושא של סיפורי היכרויות, דייטים, סיפורי אהבה והחמצה וכל המסתעף עניינו אותי.
לכן, כשראיתי את הספר "הפתק" חשבתי לעצמי שזה אחלה דבר. גם סיפור היכרות נחמד, גם מתרחש ברכבת אז יתכן שיהיה בו אלמנט של ספר מסע, ובכלל. וזה שהוא מבוסס על סיפורה האמיתי של המחברת זה העלה את העניין בכמה דרגות. אבל האמת היא שמעט התאכזבתי. קודם כל, למרות שהוא כתוב בשתי קולות מקבילים, זה של הגבר וזה של האישה, הוא עדיין "נשי" יותר, ומדבר הרבה יותר לקהל הנשי. מה גם, שהתיאורים בספר לעיתים ארוכים מידי וטרחניים מידי, שלא לומר מיותרים מידי, כמו שקורה לא מעט בספרי ביכורים. אם לתומי חשבתי, על פי הכריכה לפחות, שהספר ירחיב על ההיכרות בין הזוג ועל החיזורים ההדדיים או על כך שהשיחות ברכבת מתפתחות אט אט לאורך העלילה, קצת התאכזבתי. שכן מיד בתחילת הספר הוא מקבל תפנית. תפנית אומנם שמקובלת בקומדיות רומנטיות, אך אכזבה אותי.
במהלך העלילה, מיה נתקלת בנסיעה השגרתית שלה ברכבת בגבר שלא שם עליה. אחרי לבטים רבים שאינם מתוארים בספר, לצערי, היא מחליטה להשאיר לו פתק עם כתובת המייל שלה. הוא עונה לה שיש לו חברה. היא מתאכזבת. באותו יום גם המנהלת שלה בעבודה מתחלפת ושני הדברים הללו יחד משפיעים עליה. במקביל, מסופר גם תיאורו של ג'יימס על הקשיים שלו בעבודה, על הרצון שלו בשינוי קריירה, על חברתו מהילדות, על כך שהם נפרדו ועל ניסיונות של כל אחד מהם בנפרד לנסות בכל זאת להיפגש. הפסוק משיר השירים "קמתי לפתוח את הדלת והנה דודי חמק עבר" – מהדהד כאן מספר פעמים במהלך הספר.
ובכל זאת, בסופו של תהליך, כצפוי כמו בכל קומדיה רומנטית, איכשהו שניהם מגיעים למצב שהם פנויים אך כל אחד חושב שהשני כבר התייאש, ובעמודים האחרונים… נשאיר לכם לקרוא לבד.
זואי פולביג, שכאמור זהו ספר הביכורים שלה, על פי כריכת הספר לפחות אינה חדשה בתחום הכתיבה והתוכן, רק יותר בעולם העיתונות. מעניין איפוא, שהיא בחרה להוציא את הסיפור שלה בצורת ספר ולא בצורת תסריט. כי בתור סרט זה לכאורה יכול להיות הרבה יותר טוב ומעניין וזורם. ובעיקר משהו חמים וטוב להתכרבל איתו תחת הפוך. לא, לא שהספר הזה לא מתאים לכך. אבל עדיין. סביר להניח שזה עניין של זמן עד שהספר הזה יהפוך לסרט.
שלום.. האם הספר מתאים לתלמידות תיכון דתי?
תודה
שלום רחל. אני ברשותך לא רוצה להגיד לך למי הספר מתאים ולמי לא כיוון שכל אחד עם המושגים ורמת הצנזורה העצמית שלו. כן אוכל להגיד לך שבמסגרת הספר מתואר רומן-בגידה המתנהל בין מישהי לגבר נשוי עם ילדים. כמו כן, במהלך הספר אומנם לא קיימים תיאורים מיניים ובהיבט הזה אפשר לומר שהוא נקי, אך כן יש לא מעט רמיזות מפורשות ותיאורים גסים – למשל משפטים כמו "אני בלי תחתונים", או "אני רק רוצה לדמיין איך פניה היפות ייראו כשנישכב", וכד'. (סליחה עם הציטוטים לא מדוייקים במאת האחוזים).