Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
הפתק
סוגות: ,
מוציא לאור:
ספר:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 400
מבוסס על סיפורה האמיתי של הסופרת – סיפור רומנטי בלתי נשכח על פתק אחד קטן שעשה את ההבדל... ביום אחד רגיל, מיה פלאוורס מבחינה בנוסע חדש ברכבת שלה ללונדון, ולפתע היום שלה כבר לא רגיל כל כך. מיה יודעת באותו רגע, וללא כל ספק, שזהו האחד בשבילה. אבל הבחור החתיך על הרכבת תמיד נמצא עם הראש בתוך ספר והוא לא מבחין כלל במיה היושבת באותו קרון. לבסוף, בעידודה של ידידה קרובה, מיה אוזרת אומץ ונותנת לזר פתק ובו היא מזמינה אותו לדרינק. אחרי הכל, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? וכך מתחיל סיפור של דלתות מסתובבות, של הזדמנויות מוחמצות ושל מציאת האושר במקומות הכי לא צפויים. זואי פולביג היא כתבת אופנה ועורכת בתחום הדיגיטל. היא החלה את דרכה ב"קוסמופוליטן" וממשיכה לכתוב כפרילנסרית במגזינים ידועים וחשובים. ב-2008 היא פרסמה טור שבועי ב-Fabulous Magazine על הטיול סביב העולם שערכה עם "איש הרכבת" – אדם שפגשה במהלך נסיעותיה היומיומיות לעבודה. מאז הם התחתנו והם חיים בהרטפורדשייר עם שני בניהם. הפתק הוא הרומן הראשון שלה.

למרות שהתדמית הרגילה של קומדיות רומנטיות שהם קיטשיות או דביקיות לעיתים רבות, אני עדיין אוהב את זה. ו… כן. אני גבר. אולי בגלל שהתחתנתי יחסית מאוחר (מעל גיל 30) ועד אז לא היו לי יותר מידי מערכות יחסים רציניות וארוכות, תמיד כל הנושא של סיפורי היכרויות, דייטים, סיפורי אהבה והחמצה וכל המסתעף עניינו אותי.

לכן, כשראיתי את הספר "הפתק" חשבתי לעצמי שזה אחלה דבר. גם סיפור היכרות נחמד, גם מתרחש ברכבת אז יתכן שיהיה בו אלמנט של ספר מסע, ובכלל. וזה שהוא מבוסס על סיפורה האמיתי של המחברת זה העלה את העניין בכמה דרגות. אבל האמת היא שמעט התאכזבתי. קודם כל, למרות שהוא כתוב בשתי קולות מקבילים, זה של הגבר וזה של האישה, הוא עדיין "נשי" יותר, ומדבר הרבה יותר לקהל הנשי. מה גם, שהתיאורים בספר לעיתים ארוכים מידי וטרחניים מידי, שלא לומר מיותרים מידי, כמו שקורה לא מעט בספרי ביכורים. אם לתומי חשבתי, על פי הכריכה לפחות, שהספר ירחיב על ההיכרות בין הזוג ועל החיזורים ההדדיים או על כך שהשיחות ברכבת מתפתחות אט אט לאורך העלילה, קצת התאכזבתי. שכן מיד בתחילת הספר הוא מקבל תפנית. תפנית אומנם שמקובלת בקומדיות רומנטיות, אך אכזבה אותי.

במהלך העלילה, מיה נתקלת בנסיעה השגרתית שלה ברכבת בגבר שלא שם עליה. אחרי לבטים רבים שאינם מתוארים בספר, לצערי, היא מחליטה להשאיר לו פתק עם כתובת המייל שלה. הוא עונה לה שיש לו חברה. היא מתאכזבת. באותו יום גם המנהלת שלה בעבודה מתחלפת ושני הדברים הללו יחד משפיעים עליה. במקביל, מסופר גם תיאורו של ג'יימס על הקשיים שלו בעבודה, על הרצון שלו בשינוי קריירה, על חברתו מהילדות, על כך שהם נפרדו ועל ניסיונות של כל אחד מהם בנפרד לנסות בכל זאת להיפגש. הפסוק משיר השירים "קמתי לפתוח את הדלת והנה דודי חמק עבר" – מהדהד כאן מספר פעמים במהלך הספר.

ובכל זאת, בסופו של תהליך, כצפוי כמו בכל קומדיה רומנטית, איכשהו שניהם מגיעים למצב שהם פנויים אך כל אחד חושב שהשני כבר התייאש, ובעמודים האחרונים… נשאיר לכם לקרוא לבד.

זואי פולביג, שכאמור זהו ספר הביכורים שלה, על פי כריכת הספר לפחות אינה חדשה בתחום הכתיבה והתוכן, רק יותר בעולם העיתונות. מעניין איפוא, שהיא בחרה להוציא את הסיפור שלה בצורת ספר ולא בצורת תסריט. כי בתור סרט זה לכאורה יכול להיות הרבה יותר טוב ומעניין וזורם. ובעיקר משהו חמים וטוב להתכרבל איתו תחת הפוך. לא, לא שהספר הזה לא מתאים לכך. אבל עדיין. סביר להניח שזה עניין של זמן עד שהספר הזה יהפוך לסרט.

דוד פרוידיגר

דוד, 36, ירושלמי בנשמה, מכור למילה הכתובה- לקרוא, לכתוב ומה שביניהם.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar
    רחל

    שלום.. האם הספר מתאים לתלמידות תיכון דתי?
    תודה

  2. דוד פרוידיגר
    דוד פרוידיגר

    שלום רחל. אני ברשותך לא רוצה להגיד לך למי הספר מתאים ולמי לא כיוון שכל אחד עם המושגים ורמת הצנזורה העצמית שלו. כן אוכל להגיד לך שבמסגרת הספר מתואר רומן-בגידה המתנהל בין מישהי לגבר נשוי עם ילדים. כמו כן, במהלך הספר אומנם לא קיימים תיאורים מיניים ובהיבט הזה אפשר לומר שהוא נקי, אך כן יש לא מעט רמיזות מפורשות ותיאורים גסים – למשל משפטים כמו "אני בלי תחתונים", או "אני רק רוצה לדמיין איך פניה היפות ייראו כשנישכב", וכד'. (סליחה עם הציטוטים לא מדוייקים במאת האחוזים).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן