מספר הסיפור, הייסטינגס, הוא אורח באחוזת סטיילס. מעט לאחר הגעתו, מתרחשת טרגדיה – אם המשפחה המבוגרת, אמילי אינגלתרופ, מרגישה ברע ומתה לעיני בניה החורגים, כלתה, בת חסותה, הייסטינגס, והמשרתות. מהר מאוד עולה החשד בהרעלה של המנוחה – והחשדות של כולם מופנים כלפי אלפרד אינגלתורפ, בעלה הטרי והצעיר של הגבירה. בעקבות חשד בהרעלה, הייסטינגס ממהר לקרוא לידיד ותיק שפגש בכפר – הרקול פוארו, בלש בלגי מנוסה ומהולל, על-מנת שיתחיל לחקור את המקרה ולמצוא את הרוצח.
הספר נכתב ע"י כריסטי לפני קצת יותר מ-100 (!) שנים, יצא לאור לראשונה ב-1920, ומאז תורגם לעשרות שפות ויצא לאור במגוון רחב של מדינות ומהדורות. אני קראתי את התרגום החדש לעברית שתורגם ע"י מיכל אלפון, ויצא בהוצאת עם עובד בשנת 2016, כחלק מסדרת תרגומים חדשים לספריה של כריסטי.
אהבתי את העובדה שלמרות שהתרגום חדש, הוא שומר על האופי המקורי (אני מאמינה) של הספר. הדמויות מדברות בשפה גבוהה, וכמובן שגם אורח החיים והמנהגים שלהן מתאימים למאה הקודמת. נהנתי להכיר את הדמויות השונות באחוזה וכמובן את דמותו של פוארו. הספר כתוב בצורה שוטפת ועניינית – בכל שלב המידע שיש ברשותנו הוא לפי ידיעותיו של המספר, והסקרנות אצלינו נוצרת וגוברת כאשר אנחנו מבינים שפוארו חשב על רעיונות או גילה מידע שהוא עוד לא חשף בפנינו. כאשר מגיעים לסוף ספר, מבינים שכל פרט שהופיע בו היה חשוב ורלוונטי להתפתחות העניינים ולפתירת התעלומה.
הספר נקי מתיאורי אלימות/מין, וגם השפה בו נקייה – אני מניחה שזה קשור לתקופה בה הוא נכתב. הוא קצר יחסית (כ-250 עמודים, אבל קטנים מעמודים של ספר רגיל), ויכול להתאים לקריאה רצופה מתחילתו ועד סופו. אם הוא היה נשאר אצלי בבית, הייתי מתבאסת על הגודל הקטן שלו ביחס לסטנדרט – כי זה יוצר בלגן בעין. אבל מכיוון שהספר חוזר לספריה זה לא כל כך נורא.
חלק נוסף שאהבתי מגיע אחרי הסיפור עצמו, והוא אחרית דבר שכתב דרור משעני, על הרלוונטיות בקריאת ספריה של כריסטי בימינו. אחרית הדבר מציעה זווית אחרת לבחינת האירועים המתרחשים בספר, והיא הלכה איתי לקריאת הספר הנוסף של כריסטי שהשאלתי לכבוד הקריאתון.
לסיכום, אני בהחלט ממליצה על "הפרשה המסתורית בסטיילס" לאוהבי ספרי בלשות, או למי שרוצה לנסות כספר ראשון בז'אנר 🙂
